"לא
נכון"
."סליחה שאני אומר לא נכון על מה שאתה אומר. נפלט
לי. אני לא אוהב לשמוע את עצמי אומר "לא נכון
.בעמקי ליבי אני יודע שאין הצדקה ללא נכון היוצא מפי
.בעצם, הכל כן יכול להיות, ואני לא האיש היודע
להבקיע את המסך החוצץ ביני לאמת
זה מן הרגל כזה שבו אני מביע את התנגדותי
(האוטומטית) למה שאתה אומר בלי לרדת לסוף דעתך, לסיבה שהביאה אותך לומר מה שאמרת.
רק בגלל שהתמונה שהצגת אינה חופפת לתמונה שקיימת אצלי
ואולי אמרתי זאת מתוך צרות עין כדי לסדוק את הדברים
שהבאת בצורה כה מרתקת כה יפה כה גבוהה בצורה שלא השכלתי לעשות בעצמי
אולי איני רואה את הסיבה המיידית לכך שבמהירות הבזק
כבר אמרתי לא נכון בלי לשקול את כל דבריך עד תומם ולראות שאני מסכים עם חלקם או
רובם
אולי אני נוטר לך בסתר ליבי. אולי מקנא במשהו אצלך.
אולי אני מוחה כנגד הצורה בה דבריך מקובלים
או אולי אני חושב שאתה טועה, שאני מבין נכון יותר את
אשר נכתב/נאמר/כוון
מה שם משחרר את הקפיץ של ה"לא נכון" הקופץ
כנשוך נחש, ואולי אני יכול להאשים את הנחש (ההוא מגן עדן)
ועכשיו,
גם אם לא אומר "לא נכון" ואכסה על ציפורניי בקטיפה רכה, האמנם אהיה
מחוסן מפני ה"לא נכון"? או שבתוכי יקפוץ ה"לא נכון" ורק לא
יישמע בחוצות
איני
רוצה להשתיק את הקול הזה. אני רוצה להיות שקט. לקבל את דבריך בלי שמשהו יקפוץ
בקרבי נגד כמו חתול דרוך. אני רוצה לקבל את דבריך במלוא הערכה לעולמך הפנימי שאיני
מכיר, אבל קיים כמו עולמי הפנימי. עשוי היכלים היכלים מדורים מדורים מדורי דורות
גם אם
אני מרגיש בשוני בינינו אני חייב ללמוד לקדש את עולמך האחר לרחוש לו יראת כבוד,
אני יכול גם (בעצם שומה עליי) להקשיב לדבריך ולחדור למהותם ולא רק לתוכנם. למהותם
שנבעה ממעיינותיך הכמוסים מעיניי. לנסות לטבול בהם ללמוד לקבל את אשר הם לוחשים
בשקט, ללמוד להקשיב למחשבות ולרגשות שבנו את המהות שנגלתה אליי דרך המסכים
והצעיפים. יהיה טוב גם אם לא אקשיב לכמה קולות
הרוחשים בי למשמע דבריך אלא אכבה אותם וכולי אהיה קשוב לקולך האחד, אתמסר בלי פחד
לדבריך, מתוך אמון מלא ביושרך וביכולתי לספוג אותך אל תוכי
תודה לך, שהרי בלעדיך לא הייתה באה אליי החשיבה הזאת.
