פתרון מול מהות

נראה שרב האנשים רוצים פתרון לדברים בהם הם נתקלים בחיים. הפתרון רצוי/חייב שיהיה מיידי, שניתן יהיה להמשיך קדימה, שהארוע לא יהיה אבן נגף בחיים.

כך עם ארוע, כך בקריאה, כך בתערוכת תמונות, כך בהקשבה למוזיקה. אירוע יהיה לכן כל דבר שאנו נתקלים בו בין במודע ובין שאינו במודע.

הפתרון יהיה ברוב המקרים חפוז והגישה לפתרון תיעשה בדרך הקצרה ביותר, אצל אותו אדם.

ניתן לשער שרב הפתרונות אינם הפתרונות הטובים ביותר, חלקם גם אינם פתרונות טובים כלל ועיקר (מה שלא ניתן להגיד דווקא שהם הפתרונות הגרועים ביותר).

בטווח ארוך יותר נראה שכדאי דווקא להתעמק במהות של אותו אירוע. זה גם מעניין יותר (לא להשתמש ולזרוק), זה מלמד יותר, נכנס עמוק יותר וגם לא פחות, משרה הרגשת סיפוק וערך עצמי גדולים יותר. זה גם שווה דיון נוסף.

לגיטימציה ואישרור

הרבה מהאנשים נמצאים הרבה פעמים על סף ידיעה עצמית כלשהי (הרבה אנשים המתחילים להיות מודעים למה שהם עצמם, מתוודעים לתכונות שונות בהן המתבהרות להן).

ידיעה זאת ספק מרחפת מעל מודעותם, ספק מנצנת בהם אך אין ספק שידיעה עצמית שכזאת לא מחלחלת במלואה למודעותם או הכרתם הערה.

הרבה פעמים (יותר מידיי פעמים כדי שתופעה זאת תהיה מקרית) נחוץ או מופיע קול החושף בפניהם את הידיעה הספציפית על עצמם. לקול זה (שלפעמים מגיע מאדם אך פעמים זהו קול פנימי) יש השפעה חזקה ומיידית על הידיעה הפנימית של אותו אדם.

לפתע, למרות שהידיעה רחפה אי שם בסביבתם, מודעותם לתכונה זו בהם נעשית ודאית וברורה בתוכם כי היו אשרור או לגיטימציה חיצונית לתכונה זאת, אשר רחפה לה, ולא היתה זרה, בסביבת ההכרה הערה של אותו אדם.

לא היתה לגיטימציה ואשרור לגבי תכונה זו אם הכרה עצמית של תכונה זאת כלל לא היתה קיימת בנפשו של אותו אדם.

הלגיטימציה והאשרור תמיד באים כהשתקפות פנימית של תכונה קיימת ואשר אינה ממוקמת עדיין כידיעה מוצקה במודעות העצמית של אותו אדם.

אפשר להגיד (התוודעתי לכך פעמים רבות הן בספרות והן בחיים) שלכל תופעה החודרת להכרה הערה (כמו למודעות העצמית) של האדם חייבת להיות השתקפות פנימית קיימת.

כך בראייה, בשמיעה, בתחושה וגם בתודעה העצמית וההכרה העירה.