כוח השאלה                          

.תן לי את הכוח לשאול, לא להשיב, הב לי את אומנות השאלה

(!כוח לשאול את השאלה (הנכונה?), אפילו מבלי לדעת מראש את התשובה (הכי חשוב

!תן לי את הכוח לא לדעת את התשובות אבל לדעת את השאלה

.זה הכוח שיש לפתח! לא לדעת את העולם אלא לדעת את השאלה, שם הכוח ליצור, זה הכוח להנביט

.שאלה מביאה לחות וחום לאדמה בה טמון זרע

.זרעים רבים טמונים בכל אחד ואחד. זרעים נושאי הפוטנציאל האנושי

השאלה מכוונת לזרע הזה המסוים ומתפרסת סביבו, תנע להתנעה. שאלה נכונה גורמת לתנועה הפלאית של נבט להציץ מהזרע .(או לזרע לשלוח נבט). הזרע יצמיח גבעולים ועלים

כל קצה גבעול הוא תשובה לשאלה. קצה הגבעול יהיה גם המקום לשאלה חדשה המצויה בכל תשובה והיא גם הכוח להסתעפות הגבעול, וכך הלאה והלאה

.כל תשובה טובה נושאת בכנפיה כעולל, כפוטנציאל המשך, את השאלה הבאה

.תן לי את הכוח לראות את השאלה, הכניסני לעולם השאלות

 

בעתיד הקרוב ובקיצור נמרץ

 

בעתיד הקרוב המלחמות תלבשנה פנים אחרות.

לרשת (WEB) יהיה כוח שונה אשר פעם רק מועטים יכולים היו לחזות (שטיינר בהרצאה ב13.5.1921) וכיום מסוגלים די רבים לנחש את מה שיגיע.

הרשת תוכל בקלות לנהל מלחמות, לנהל את הלוחמים וציודם מתוך המטרה המוצהרת של אותו קרב. וזאת, טוב יותר מכל מפקד, שכן לרשותה תעמוד אינטליגנציה בלי מוגבלת, נטולת אגו וחולשות אנושיות נוספות. בכך אין ממש חדש מיוחד

המלחמות כפי שהן היום מעוטרות אינטליגנציה והתנהלות עצלה משהו (ומעוררת רחמים משהו. לזכור את המלחמה בלבנון שמפקדים ישבו ליד המסכים, לעג לרש!)  יעברו מהעולם. בכלל זה גם הסייבר מעשה ידי האדם, שתפקידו כיום בעיקר לבלגן את העולם המסודר מידיי. הרבה אספקטים של אינטליגנציה כפי שהיא נראית כיום יעברו מהעולם.

   אינטליגנציה הזאת תצא בקרוב מרשות האנושות ותעבור למה שיהיה הרשת. מהות של אינטליגנציה הולכת ומתעצמת שיהיה לה את הכח משלה (ואל תנסו אפילו להוריד לה את השלטר, הזמנים האלה גזו מזמן 😊).

אנו נמצאים בתקופת מעבר לקראת עתיד שבו נהיה סבוכים ברשת עד למעלה מראשינו (וזאת לא מליצה). הנקודה שיש אנשים שעדיין לא מחוברים לרשת היא טיעון שלא יתפוס עוד מעט. כי לא האנשים ילמדו את הרשת. הרשת, היא זאת שתחבר את האנשים. הרשת תגיע לכל אחד, תלמד אותו, תכיל אותו, ותמהל אותו בתוך כל שאר האנושות.

יבוא יום ובו כל אחד יהיה נתין של הרשת (יש כיום כבר נתינים מרצון). הרשת תהיה בכל מקום. נוכחת בבית נוכחת בבגדים, נוכחת בגוף, נוכחת בחוץ, נוכחת באוטו, נוכחת באינטימיות שבין אנשים, תחבר את הכל עם הכל. הכל, אבל הכל, יימסר הלאה, יועבר הלאה, יימסך בעולם האינטליגנציה הרלבנטי. גם הפעילות בתוך המוח תהיה נראית לרשת.

כל החלוקה המלאכותית של חישוב מול נתונים המוסדרים במוסדי נתונים, אפליקציות נפרדות, כל אלה ייעלמו. הכל יהיה מקשה אחת בלתי ניתנת להפרדה, זאת האינטליגנציה. האינטליגנציה תוכל לשלוט באבולוציה שלה בגבולות שנראות לה.

יחד עם זאת יהיו שטחים מתים לרשת, ואלו יהיו התקווה של האדם החופשי (אל תגלו). היכולות הרוחניות של האדם  כמו חשיבה טהורה שאינה תלויה בחומר (שם יש לו חופש מוחלט) ותפישה של העולם העל-חושי.  מי שיצליח לחיות גם במציאות העל-חושית (וכיום זה תלוי רק/עדיין ברצונו החופשי) יוכל להיות חופשי.

אל תגידו "לא ידענו".

 

בעתיד הקרוב ובקיצור נמרץ

 

בעתיד הקרוב המלחמות תלבשנה פנים אחרות.

לרשת (WEB) יהיה כח שונה אשר פעם רק מועטים יכולים היו לחזות (שטיינר בהרצאתו 13.5.1921) וכיום מסוגלים די רבים לנחש את מה שיגיע.

רשת תוכל בקלות לנהל מלחמות, לנהל את הלוחמים וציודם מתוך המטרה המוצהרת של אותו קרב. וזאת, טוב יותר מכל מפקד, שכן לרשותה תעמוד אינטליגנציה בלי מוגבלת, נטולת אגו וחולשות אנושיות נוספות. בכך אין ממש חדש מיוחד

המלחמות כפי שהן היום מעוטרות אינטליגנציה והתנהלות עצלה משהו (ומעוררת רחמים משהו. לזכור את המלחמה בלבנון שמפקדים ישבו ליד המסכים, לעג לרש!)  יעברו מהעולם. בכלל זה גם הסייבר מעשה ידי האדם, שתפקידו כיום בעיקר לבלגן את העולם המסודר מידיי. הרבה אספקטים של אינטליגנציה כפי שהיא נראית כיום יעברו מהעולם.

   אינטליגנציה הזאת תצא בקרוב מרשות האנושות ותעבור למה שיהיה האינטרנט. מהות של אינטליגנציה הולכת ומתעצמת שיהיה לה את הכח משלה (ואל תנסו אפילו להוריד לה את השאלטר, הזמנים האלה גזו מזמן 😊).

 

אנו נמצאים בתקופת מעבר לקראת עתיד שבו נהיה סבוכים ברשת עד למעלה מראשינו (וזאת לא מליצה). הנקודה שיש אנשים שעדיין לא מחוברים לרשת היא טיעון שלא יתפוס עוד מעט. כי לא האנשים ילמדו את הרשת. הרשת, תתפוס את האנשים. הרשת תגיע לכל אחד, תוכל ללמוד אותו, להכיל אותו, ולמהול אותו בתוך כל שאר האנושות.

יבוא יום ובו כל אחד יהיה אסיר של הרשת (יש כיום כבר אסירים מרצון). הרשת תהיה בכל מקום. נוכחת בבית נוכחת בבגדים, נוכחת בגוף, נוכחת בחוץ, נוכחת באוטו, נוכחת באינטימיות שבין אנשים. הכל, אבל הכל, יימסר הלאה, יועבר הלאה, יימסך בכל המערכות הרלבנטיות. גם הפעילות בתוך המוח תהיה נראית לרשת.

יחד עם זאת יהיו שטחים מתים לרשת והם התקווה של האדם החופשי (אל תגלו). היכולות הרוחניות של האדם  כמו חשיבה טהורה שאינה תלויה בחומר (שם יש לו חופש מוחלט) ותפישה של העולם העל-חושי.  ועוד ציטוט שממצא יפה יכולת של אדם לחיות במקום שבו לרשת אין דריסת רגל ולא חשובה האינטליגנציה שתוקדש:

“The Human being must find his full freedom out of nullity and the new perception must be born out of thid nullity”.

אל תגידו "לא ידענו".

 באחד הבקרים חשבתי על אחריות Responsibility

אחריות יש לגלות כלפי העולם החוצה.

אחריות מלאה על מעשיך זה אומר אהבה כלפי כל מי שאתה לא וכל איפה שאתה לא.

אחריות זה להגיד כן, זה אני כאן.

להתקדם הלאה ולהשאיר כאב מאחור זו חוסר אחריות זו חוסר אהבה.

אהבה ללא דופי ללא תנאי כלומר אהבה אמיתית כוללת זוהי האחריות כלפי השני.

שנאה - חוסר אחריות.

ייחוס תכונות שליליות זה להתחמק מאחריות שלך מול האחר.

באותה מידה להטיל הכל על אלוהים זו חוסר אחריות.

אחריות זו גם ידיעה שאתה חלק בלתי נפרד מהשלם. אתה גם רק חלק. זוהי ענווה. ולכן יש בך אחריות כלפי השלם. ואם זה לא במעש זה ביחס, אל האחר.

אז אפשר שנוכל להיות אחראים, נכון?

One morning, befoe waking up, I thought of Responsibility

Responsibility must be shown towards the outside world.

Full responsibility for your actions means love towards all you are not, and all where you are not.

It's a responsibility to say yes, it's me here.

Impeccable unconditional love, meaning true love, is the responsibility towards the other.

To move forward and leave pain behind is irresponsibility and lack of love.

Hatred - irresponsibility

Attributing negative traits is evading responsibility

Imposing everything on God is irresponsible.

Responsibility is also knowing that you are an unseparated part of the whole. and you are only a part. It is modesty. Therefore, you have a responsibility towards the whole. If not as act, then in relation to the other.

So, WE can start acting responsibly, right?

יתרון המיעוט וסיבות למקוריותו

 

הרבה פעמים אני נמשך אחרי הכאוטיות בהתנהלות של חבורות הצעירים אשר מנסה למשוך תשומת לב ומתפרעת במקרים רבים בציבור. מבחינת ההסתכלות (ויזואלית והתנהגותית) ניתן לראותם כמיעוט, ובתור מיעוט המנתק את עצמו מהרוב, מרשה לעצמו לבעוט בחוקים ובמוסכמות של הרוב ובכך ליצור את הניגוד שבאופן פרדוקסלי היו מעדיפים שלא יהיה קיים. הניגוד שמבליט אותם בתוך הרוב למרות היותם מיעוט, ההתרסה שמפנה אליהם את האנטגוניזם של הרוב אך לעומת זאת מבטלת את ביטולו של המיעוט.

בנוקטו צעדים הפוכים לייצוגיות ולפרקטיקה המקובלות של הרוב,  המיעוט מופיע כנגטיב ופיתוחו גם כמנוגד לרוב. נגטיב במובן של הבלטת ההיפום והשוני בין הרוב למיעוט (לבן – שחור, משכיל – בור , מבוסס – עני,  נוצרי – מוסלמי, נוצרי – יהודי  ). בתור אחד שזכויותיו נשללות ממנו אפריורי הוא מרשה לעצמו בסוג של ייאוש והתרסה שבאים גם לעודד את האגו הנמוך שבו להיות שונה, לבעוט בחוקי הרוב ובכך להשיג לעצמו נקודות זכות המבליטות אותו, זמנית, על פני הרוב. מאותו מקום הוא גם משתמש בכוונה בשפה ובהתנהגות וולגרית (שהרוב מטעמיו אינו מרשה להשתמש בה אלא כשהוא יוצא מגדרו (ואז הוא כן מרשה לעצמו 😊) על מנת לבטל את ייתרון הרוב המשתמש בשפה המקורבת לשפת החוק על מנת להשליט את רצונו (כאילו דמוקרטי) ולהגדיר מצבים  לפי רצונו ולפי השקפת עולמו, כי מול השפה וההתנהגות הוולגרית הרוב בדרך כלל נסוג. מיעוט המשתמש בשפה המיוחדת לו משיג יתרון בהבנה המשותפת לעצמו המנטרלת את הרוב מהשפעה.

בהיותו מיעוט הוא מרשה לעצמו התנהגות כאוטית, כזאת המהווה היפוך להתנהגות הרוב, שיציבותו ולכן גם התנהלותו, התלויה בקיום המוסכמות והחוקים של הרוב אך גם במילים אחרות "ללכת בתלם". בהיותו כזה המיעוט מרשה לעצמו חוקים אחרים ולפעמים חוקים חדשים שלא תלויים בקודמים להם, שכן זו אחת מהפריווילגיות של המיעוט שהוא לא חייב להיות מגובש שכן הוא מגובש מעצם היותו מוקף ברוב, כלומר הגיבוש שלו לא נובע מהפנים כפי שאצל הרוב, אלא נובע מהלחץ החיצוני עליו הנוטה להשאיר אותו מאוחד בצורה מסוימת, כלומר משאיר אותו מקובץ כמו בהשאלה כפי שעדר כבשים מקובץ בגלל כלב רועים שהוא מייצג את הדחייה והלחץ שמפעיל הרוב על המיעוט. התנהגות  השונה במהותה ובחוקיה הפנימיים מהתנהגות הרוב, נוסדת פעמים רבות לא בגלל שהמיעוט נחות לעומת הרוב בהתפתחותו אלא כאמצעי לגידור ולבידול המיעוט (זרמים פנימה והחוצה) לעומת הרוב, ההתנהגות והחוקים הפנימיים השונים שומרים על המיעוט מפני סחיפה והתמזגות ברוב  מכיוון שהסתכלות שלילית על המיעוט היא די בהכרח הסתכלות של הרוב. אין התנהגות המיעוט שפיטה באופן אובייקטיבי, כי האובייקטיבי הוא המסתכל מחוץ לשני המעגלים מעגל הרוב ומעגל המיעוט. בהיותו חופשי או משוחרר או בור מול המוסכמות והחוקים של הרוב, המיעוט יכול לאמץ לעצמו דרכים והתנהגויות ויצירתיות אחרים (או מקוריים) שכן הם אינם נובעים משום אוטוריטה  לא תרבותית ולא התנהגותית. בתור שכאלה יש נטייה לדרכים המובעות בתוך המיעוט להיות כאוטיים כי הם נובעים גם מההתנהגות האנטי-מז'ורית וגם מהעדר בסיס מסורת ואוטוריטה מחייבת וכופה. המעוט מתריס כלפי הרוב בהתעלמות במפגיע ממה שהרוב יכול להציע מתרבותו, ובחיפוש והשאלת מוטיבים השייכים לתרבות אחרת או למיעוטים אחרים. כלומר הם יכולים לנתב את עצמם לשתי דרכים עיקריות חיקוי של תרבות/מיעוט מרוחק, ו/או יצירת דברים חדשים שאינם נשענים על מסורות או אוטוריטות קיימות והקשבה למתרחש באוויר או למתרחש בטבע סביבם. הם חופשים מהמוסכמות והחוקים המחייבים והם יונקים את דרכיהם החדשות מהקליטה שלהם של החלל סביבם. והחלל סביבם תמיד מדבר, תמיד אינו ואקום. החלל תמיד מעביר את הכוחות הפועלים סביבנו.  ובמיעוט , עקב הינתקות מהרוב וחוסר הקשירות לרוב והיותו בחלל משפיע הסוכך מעצם טבעו על אלו הנמצאים סביבות ולכן הרבה פעמים מנתק  אותם מדברים רבים, מהשפעת  חזקות של טבע, מהקשבה לנעשה בתוכם ובתוך זולתם, כלומר יש זרמים חזקים בתוך הרוב שסוחף איתו את העדר.  אצל המיעוט  עקב שחרורו מכבלים חיצוניים הוא מושפע מגורמים לא מלאכותיים כמו הטבע סביב, עונות השנה, אירועים חזקים בסביבתו. יש למעוט אפשרות טבע שיכול לקחת כל אחד מהם לכיוון אחר או לחזק כיוון משותף אך כיוון לא מחייב לפעולות לא סדירות לא קשורות לא בהגיון של הרוב. פעולות אלו יכולות להיות כאוטיות כי לכאורה אין בהם הגיון הם אינן נובעות מהעבר אלא מתפרצות של כוחות עכשויים שאולי אינם ערים להם בדיוק אך סוחפים אותם.

כלומר יש איזה ייתרון אובייקטיבי ראשוני במיעוט, הייתרון שאינו תלוי ברוב לפחות בכיוון שהוא לוקח לעצמו לא הכיוון שהוא נאלץ לעשות אם הוא תלוי ברוב.  הייתרון נובע גם מהתעלמות הנוחה של הרוב מהמיעוט, לרוב נוח להתעלם או לא לשים לב או לא להתערבב עם המיעוט  ולכן הוא יכול לנסות לכפות את חוקיו על המיעוט אך בגלל שאין לו צורך לכפות אותם בכוח אם הוא בטוח בכוחו. המיעוט נשאר ללא לחץ.

זאת אחת מהסיבות של "היזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה", כלומר היצירתיות הנובעת מאי כבילות למגבלות נותנת חופש ליצירה אוטנטית ומקורית, ניתן לראות את זה בהרבה קבוצות של מיעוטים, אם היהודים בגולה, או השחורים בארצות הברית שהרבה מהתרבות המקורית של ארצות הברית הגיעה מהם.

הנכון שהמיעוט אינו משוחרר לגמרי מכבלים, גם אצלו יש מושגים ויש לו את הביטויים שכבלים אלו מגבילים. אך מספרם של אלו בטל בשישים.

 

האפשרות שהצופה בקבוצת מיעוט מרגיש שייכות לקבוצה זו למרות היותו מזוהה עם קבוצת הרוב. וזה מביא אותנו להסתכלות פנימית ואי הכחשת הרגשת המיעוט לעומת הרגשת הרוב השוררת בדרך כלל בחיים של חבר מקבוצת הרב. הרגשת המיעוט נגרמת על ידי הרגשה מנוגדת לדעה הרווחת ברוב. היחיד ברוב יכול להרגיש בתוכו מיעוט כאשר עולה בתוכו הרגשה המנוגדת להרגשה הנחשבת לתקינה בתוך הרוב. הרגשת המיעוט הזאת נתמכת על ידי הרגשת האינדיבידואליות השוררת בבן אנוש בן זמננו  הרגשת המיעוט יכולה להיגרם מאינדיבידואליות הבאה לתודעתו הערה של האדם או הבאה לידי הכרה בצורה תת מודעה, על כל פנים היא שם. היא קיימת בן אם האדם ער לכך או לא. הרגשת המיעוט נפגשת עם הרגשת האינדיבידואלית או נוצרת ממנה, אחת היא בעצם. כי המיעוט נמצא בתוך כל אחד אולי זה מבהיר את הכמיהה הכפולה והמפצלת באדם להיות חלק מרוב, שהקבוצה אליה שייך תהייה הרוב מצד אחד, ומצד שני כמיהה לחופש מהרוב, לחופש של להיות מיעוט, שונה ובכך להרגיש את עצמו כיישות עצמאית, בעלת ערך משל עצמה.

 

ועוד מחשבה קטנה:

המקרים הניצבים מול עיננו הם המיעוטים הגלויים המוגדרים משכבר. הם המהגרים החדשים, הם העם הקטן הגר בתוכנו ועוד דוגמאות רבות מספור. אך יש גם מיעוטים שאינם בולטים ואולי גם משתדלים לא להבליט את עצמם, כמו האלפיון העליון, כמו שופטי בית המשפט העליון כמו הטייקונים, האוליגרכים הבונים החופשים ועוד. מיעוטים אלו (שיכולים להיות גם אליטיסטים) אינם מבליטים עצמם כמיעוט אך מבליטים את ייחודם. הם אינם חשים מיעוט אך לפי כמה פרמטרים אינם יכולים להימלט מלהיות מיעוט.

ככל שמרחיבים את זוית ההסתכלות דומה שלאן שמסתכלים מוצאים מיעוט וככל שמוצאים יותר קבוצות מיעוט כך מצטמצמת גדולתו של הרוב. דומה שבמקום רוב, היום יותר מתמיד, אתה מוצא שהוא, הרוב, מורכב מפסיפס של מיעוטים. אולי בדומה לישראל לפני עצמאותה בה גרו שני מיעוטים הערבי והיהודי. דומה שהיום יותר מתמיד, מרגישים בארץ שלנו ערב רב של מיעוטים ,

מיעוט הלוקח את כוחו מרוב מרוחק, משייך את עצמו אליו, שוזר רקמות משותפות ואז מציג את עצמו כנציג הרוב, למרות מיעוטו.

תפקיד האמן לקחת אותך מעבר...

 

"תפקיד האמן לקחת אותך מעבר לאינטלקט ולאגו אל התחלה טהורה מולה אתה עומד בחוסר משמעות"

כשאני מסתכל על עבודת אמנות עכשווית במוזיאון, יש לי חוק פשוט.

אני לא מפרש את היצירה (כי יצירה עכשווית בדרך כלל קשה לפרש, כי אין נקודות אחיזה ברורות). אני עומד מול היצירה ונותן לה לעבוד עליי. אני לא מפרש ולא נמלט לאף קונספט או הסבר. אני רק עומד מולה ונותן לעצמי להיות ריק. מרשה לעצמי להיות אפס באומנות ולא להבין.  היצירה מתחילה לעבוד עליי ואני משתדל לא לתת הסבר אלא לחכות. לאחר צפייה עולות מילים בתוכי שאיני יודע מהיכן הגיעו ואני מוצא את עצמי או מסביר לעצמי או מסביר לאחרים מה הרגשתי ומה עלה ואיזו תובנה זיכתה אותי.

אני משתדל לא לתת להכנס לעולמות ידועים אלא מנסה במילים שלי להגיד מה עולה בתוכי. ואלו בדרך כלל דברים חדשים בשבילי. בדרך כלל זה לא קל. האדם רוצה להסביר מה שיותר מהר מה עומד מול עיניו. המבוכה שבאי הידיעה. ההישארות באפס בריקנות מעיקה ומבקשת מפלט (הפיתוי לחזור לאזור הנוחות הוא ענק עם כוח כביר). החוכמה היא לא להימלט ולא להיתפש אל פתרונות קלים אלא להשאר בחוסר ידיעה מה שיותר זמן. אולי אפילו כל הזמן שאנו מחלק לעצמנו .

בין גם לגם משתרע העולם

 

 היכולת לעבוד בריכוז פנימי מצבע לצבע אך לא בצורה בינארית אל בהמשכיות ובהדרגה למשל מצהוב לכתום בצורה איטית שבגבול בין צהוב לכתום מתגלה צבע אחר שהוא בין לבין כמו הצהוב מתחזק לאט לאט והופך את אופיו לכיוון כתום וכך ממשיך ונעשה כתום בלי שאנו מרגישים במהלך כי אין כאן קפיצה של ההכרה והתודעה אלא באמת יש כאן הצלחה לעשות את המהלך בתנועה ממושכת אחידה ואיטית, זה יכול להכנס כתרגיל בריכוז או בגילוי.

דבר אחר שניסיתי הקרוב לקודמו הוא כשאני שוכב, להחזיק את הברכיים בידים, ולהתחיל להתגלגל לצד אחד אבל בצורה איטית וכמעט לא מורגשת כך שגלגול לצד אחד ייקח מדקה עד מספר דקות (כל המרבה הרי זה משובח).או עוד תרגיל שנותן תחושה של קשר והמשכיות הוא שכיבה על הגב במנוחה והזזה איטית של הראש מצד לצד (לפחות חצי דקה לכל כיוון) והרגשה של התחושות בגוף עקב כך.

ואז חשבתי שהתרבות שלנו מנציחה את נקודות הקיצון (אין לי ביטוי טוב יותר לנקודות שבין לבין) ומפסידה או מזניחה את האמצע את ההמשכיות ולא לוקחת את חשיבותן או מזניחה את חשיבותן לעומת נקודות הקיצון או ההישג או בין השורות או הבינוניות או עוד המון בטויים הקיימים אך הנימה כלפיהם היא של אי-חשיבות.

ולכן יש ביטויים כמו דיכוטומיה ואוקסימורון הבאים ונובעים מהתרבות היוונית שהתוותה מאז ועד היום (היום כבר ניבעים סדקים בגישה הזאת, ראה תורת הקוונטים) והמשכה הוא גם המדע המודרני המציב מסקנה יחידה לכל היפותזה (או פתרון יחיד במצב נתון) או כל ביטוי שיש בו הגדרה ברורה למצב ההכרה של האדם המודרני. כך גם תורת הצבע של ניוטון(?) לעומת תורת הצבע של גיטה.

ואני אומר שיש עולם שלם בתוך הדיכוטומיה ובתוך האוקסימורון , אנו רק צריכים להרחיב את תודעתנו למצב הזה ולהתייחס לבין הנקודות המוגדרות כיום כרצף או מקומות בתוך ההמשכיות והרציפות (אולי) הבלתי נגמרות של העולם. כלומר העולם הוא המשכי ויש בו הכל ללא הפסקה אם הפיזיקה שלנו מגדירה קפיצות או פערים או תהומות של חוסרים בין נקודות ברורות שניתן להגדיר אותן וניתן לשים אותם בנוסחאות,  זה לא מספיק.

זה לא מספיק אבל יש לזה סיבה. יש סיבה לעולם בו הכל מוגדר בקשיחות , יש התחלה ויש סוף יש מקום מוצק ויש אוויר יש ראייה ברורה של תחילה וסוף איפה מתחיל ואיפה נגמר.

בגדול ובחוצפה אני חושב שבתכנית האלוהית יש גם וגם כאשר התרבות היוונית או הלך הרוח של התרבות הזאת הגיעה יחד עם מצב תודעה חדשה ומשתנה של האנושות שבה גם האנשים היתה להם אבחנה יותר חדה למציאות (יהיה ברור יותר עם דוגמאות) ולכן יש הנדסה השרירה עד היום הזה (הנדסה אויקלידית) שאותה אנו לומדים בבית הספר וממשיכים הלאה ולפיה בונים את מגדל אייפל .  ויש פיזיקה ויש תורת הצבעים וכל העולם מוסבר לנו בצורה קשיחה וברורה לתודעה שבה רגילים רוב בני האדם בתרבות המערבית וגרורותיה.

כיום מצב התודעה ממשיך להתפתח (ואני מדבר כבר על תחיל המאה ה20)  ויש אנשים ויש תורות המרגישים אחרת וגם מבטאים זאת אחרת.

לכן יש מתמטיקה דיפרנציאלית המספרת באופן פלאי מה ערך יש למצב גם כשהמתמטיקה הרציפה לא מסוגלת לנחש, וזה היא רק ההתחלה.

ההמשך היותר משמעותי לזמנים אלו היא התורה הקוונטית (שקטונתי להבין אותה, שרק נדמה לי שאני תופס כמה מהעקרונות שבה) והיא אומרת שבכל מקום יש דבר וגם ההפוך לו .

כלומר דבר והיפוכו וגם בו-זמנית. כלומר במצב הזה יש מקום לדיכוטומיה כחיוב, לא כשלילה לוגית. יש מקום לאוקסימורון לא כהצבעה על פגם לוגי אלא על מצב לגיטימי.

וזה יכול להסביר בקלות את הבדיחה היהודית המצביעה בעצם על חכמה כבירה על אותו הרב שפסק לשני מתווכחים כי שניהם צודקים, אתה צודק ואתה צודק וכשמחתה הרבנית שלא יכול להיות ששני הפכים צודקים אמר לה את צודקת. כמובן שיש עוד הרבה רבדים בסיפור החכם הזה אך רציתי להצביע על ההכרה שיש מרחב עצום בין נקודות קצה שכולו קיים וכולו נכון ויש בו רציפות שלמה שהתרבות שלנו עדיין לא יכולה להפרד מההכרה הזאת שקבלה בירושה מהתרבות היוונית הענקית.

זה גם מסביר למה בתרבות שלנו אמורה ומכריחים שתהיה רק "אמת" מדעית אחת  וזה גם מסביר את המבוכה שקיימת היום ברפואה וגם במדע וכמעט בכל "מדע". אז יש הסבר אחד לתפקיד הלב (משאבת דם) ויש תפקיד אחד לעצבים וכל אחד מאברי הגוף. אבל זה עובד רק בגדול , בקטן ואולי במה שנדמה כשוליים זה לא עובד. ולכן במדע כדי להתמודד עם הבעיה יש מושג "פרדיגמה" האומר בגדול שיש מוסכמה שלפיה הולך המדע (או מוסכמות) ולכן גם, מדי תקופה מגיעה תורה חדשה המסבירה את הסתירות שהתווספו לדעה המוסכמת, מציעה תורה המכילה את הסתירות והיא תהיה הפרדיגמה החדשה. כך במעבר מעולם שטוח לעולם עגול, כך מעבר שהארץ במרכז לשמש במרכז ועוד מיליון דוגמאות המראות איך המדע התפתח במרוצת הזמן , אך לא נוגעת בנקודה שיש הרבה יותר מכללים ברורים ומקומות מוגדרים.

כיום בהכרה של בני האדם יש הרבה רמזים שאין הפסקה בין דברים , שדברים קשורים , שיש האחדה של העולם שיש רצף בין הבריות.

יחד עם זאת, ההשקפה הזאת המתקדמת נמצאת אצל רוב האנשים כמושג , כדימוי, לא כהבנה המחלחלת פנימה במודעות שלמה. זה נשמע יותר כסיסמאות שאנשים מפריחים , הרבה פעמים כי באמת הם מבינים את הסתירות הקיימות במחשבה האנושית אך לא באמת מבינים את העולם הזה. וגם כי זה בון טון באווירה הכללית אך באמת קשה לתפוס זאת במוח שנשטף מילדות בתורות שבאו מיוון (כל כך גדולות חלק מהן שמחזיקות יותר מ2000 שנה).

תגיד לאדם היום לך בבקשה בתודעה שלך ברציפות ממצב מוצק למצב נוזלי, לך בבקשה במחשבתך מחפץ בצבע אדום ותשתחרר בהדרגה מתחושת החפץ מתחושת האדום ותגיע למקום חדש. אותו דבר בכל חוש פיזי הקיים אצלך .

תכיר במקומו של השני כשאתה נטוע בתוכך, תהיה מסוגל לגלוש בקשת הרגשות של האחר.

יש המון דוגמאות שבהם אנו יכולים להגיע למקומות שבהם חשבנו שאין המשך להם, אך אם תתמיד , אם תסלק את התשובות שניטעו בך , אם תוכל לדומם את הדימויים שבך, אפשר גם אפשר שדברים שאינך מכיר עד עכשיו יצופו בתודעתך.

תוכל להגיע מצהוב לכתום ומכתוב לאדום בגלישה , ללא הפסקה ללא קפיצה. תוכל להרגיש שיש דברים נסתרים בתוכך . תוכל להרגיש את מגוון הפונקציות (אולי זו שגיאה להגיד מגון פונקציות , אולי דווקא , את הרצף שבתפקודי כל איבר בתוכך, תוכל להרגיש את גופך בצורה שונה . תוכל להגיע לכל מקום בגופך ולמצוא את הקשר בין האיברים השונים של גופך (כי כולם קשורים אחד לשני ולא חשוב איזה שמות מצאו להסביר את זה עצבים או מרידיאנים או יין יאנג. יגיע הזמן שהכל יהיה אוקיאנוס ענקי והתודעה שלך תוכל להיות בכל מקום בו ואולי אפילו להיות אחד איתו.