"תפקיד האמן לקחת אותך
מעבר לאינטלקט ולאגו אל התחלה טהורה מולה אתה עומד בחוסר משמעות"
כשאני מסתכל על עבודת אמנות עכשווית במוזיאון,
יש לי חוק פשוט.
אני לא מפרש את היצירה (כי יצירה
עכשווית בדרך כלל קשה לפרש, כי אין נקודות אחיזה ברורות). אני עומד מול היצירה
ונותן לה לעבוד עליי. אני לא מפרש ולא נמלט לאף קונספט או הסבר. אני רק עומד מולה
ונותן לעצמי להיות ריק. מרשה לעצמי להיות אפס באומנות ולא להבין. היצירה מתחילה לעבוד עליי ואני משתדל לא לתת
הסבר אלא לחכות. לאחר צפייה עולות מילים בתוכי שאיני יודע מהיכן הגיעו ואני מוצא
את עצמי או מסביר לעצמי או מסביר לאחרים מה הרגשתי ומה עלה ואיזו תובנה זיכתה
אותי.
אני משתדל לא לתת להכנס לעולמות ידועים
אלא מנסה במילים שלי להגיד מה עולה בתוכי. ואלו בדרך כלל דברים חדשים בשבילי. בדרך
כלל זה לא קל. האדם רוצה להסביר מה שיותר מהר מה עומד מול עיניו. המבוכה שבאי הידיעה.
ההישארות באפס בריקנות מעיקה ומבקשת מפלט (הפיתוי לחזור לאזור הנוחות הוא ענק עם
כוח כביר). החוכמה היא לא להימלט ולא להיתפש אל פתרונות קלים אלא להשאר בחוסר
ידיעה מה שיותר זמן. אולי אפילו כל הזמן שאנו מחלק לעצמנו .
No comments:
Post a Comment