פורטרט של אהבה

 

הוא אוהב אותה. כשהוא רואה אותה, ליבו פועם בשמחה והשמחה משתרגת בתוך גופו ומגיעה לכל חלקיו בזמרה מענגת.

לפגישה היא מביאה חיוך שיש בו רב תבלינים גם יחד. יש בו שמחה, יש בו עליזות, את הניצוץ,

יש בו משהו מהציניות הקלה והחלקה שלה, יש בו המון מחכמה שמסתכלת בהבנה של המצב אליו הגיעה, יש הסתכלות מקיפה של כל הנוכחים ומין הודיה לכולם שהם שם ושמחים. יש גם התכנסות במין נאיביות מתוקה, למרות שאינה נאיבית כלל ( ציניות כבר אמרנו). היא מאותם אנשים שלא צריך להסביר להם כלום, הבנה מבזיקה בעיניה החל מהמילה השנייה של המשפט, היא יודעת אם באמת התכוונת לכל מילה, אם השקעת את נשמתך בנאמר או שמא הוא מהול בציניות לשים ללעג קל איזו דעה קדומה המושרשת היטב בקהל השומעים. היא אף פעם לא אומרת " רגע, התכוונת לזה באמת או ש?..."

יש לה דברים המושחזים היטב וקולעים היטב למטרה. היא אוהבת לצחוק על מצבים שנראים רציניים, ובאמת כל שיש בהם הוא ערבוב של דעות קדומות שנפגשות באירוע חדש ואין למצוא שם היגיון של אירוע אלא השתקפויות מבולבלות של רגשות שזה עתה עלו ממעמקים וממקומות לא ידועים בנפש, שעליהן כל אחד מתווכח בחירוף נפש (ובפחד פן יעלם) עם השני ( קורה? המון! ).

 היא בקרירות מתוקה ומרגיעה של קרטיב ביום שמש קופחת, מעבירה משפט מושחז על הסיטואציה ומביאה את השקט לסביבה ואת החדווה הבוקעת שכשנתקלים בדבר חכמה.

כן, זהו. יש לה חוכמה של זקנים ברוח צעירה. יש אכן משהו בנשמה שלה שראה הכל והבין הכל, יודעת להסתכל בסלחנות ולהביע שקט על כל התלהבות התלהמות והתלהגות, והרי היא מסלקת אותם מעל דרכה ברוח חפצה, במין שלווה שלא מאבדת דרכה  ממכשולים בדרך.

 יחד עם הכל יש בה את הצורך בהגנה עצמית, מין חכמה עתיקה שלא מגיעה ( תודה לאל) עם גאוותנות של ידיעה והבנה טובה יותר מאחרים. היא שומרת על עצמה ומסתכלת טוב סביב בכל סיטואציה על מנת שלא תיקלע לרגע שאין בו שליטה. זאת למרות שבמהלך חייה וודאי רכשה מיומנות של התגוננות ויציאה ממקומות מסוכנים, רבים ומגוונים, מסוגים שונים של מצבים.  גם במצבים משתנים היא מפעילה את המנגנונים שלה ויוצאת (בוודאי באנחת רווחה) מהמצב הבלתי צפוי, הקרוב מדי או חושפני מדיי.

גם את גופניותה אינה אוהבת לחשוף ותמיד תראה אותה מכוסה כדבעי , שרוולים (מה ההיפך ממופשלים) ארוכים וכפתור עליון בחולצתה הסגור תמיד ולא מאפשר הצצה חטופה ולא רצויה למקומות שהמחבוא יפה להם.

 היא נשואה ואֵם  וכל חייה קלועים יפה בין חובות לזכויות בין בעל לחברים בין בית לעבודה, וכאמור כל אלו לא יכולים למנוע ממנו נביעה איטית של אהבה אליה. זו אהבה שאינה תלויה בכלום אינה תלויה בעבר ואינה תלויה בעתיד. זו אהבה שנשמרת בזמן, זו אהבה שניצתת בפגישה שוב ושובה, זו אהבה חד צדדית אולי, אך ללא כאב לב. זו אהבה של שמחה טהורה מתפרצת.

זו אמנם אהבה של גבר לאשה, אך יותר זו אהבה שיוצאת בשמחה ובעליזות, אהבה המערבת עיניים ולב ואזניים, זו לא אהבה המערבת חושים אחרים העלולים לעכור את זכותה. זו אהבה שמבחינתו לא תלויה בזמן ובמשאלת ליבו, תישמר תמיד.