Only Love can break a heart, only Love can make it again

זה אני וזה אח שלי

 

בכולנו קיימים עקבות עבודה של לוציפר ואהרימן , הנחש והתפוח של גן עדן

לוציפר הוא הכח המכניס בנו את כל הפגמים, או יותר מדוייק, לוציפר הוא המכניס את הדבר שהאדם בגדולתו או בנכסים שנבראו איתו על ידי הבורא, מפתח אותם בלי משים.

כל אי נקיון שמביא לוציפר יוגבר על ידי יכולותיו האינהרנטיות של האדם.

לוציפר הוא די תמים בתכונותיו אך הוא לא לבד, הוא קיים , האדם קיים ואהרימן קיים. מעל לכל אלה קיים הבורא אך בשלב זה הבורא מניח לשלושת בניו להתפתח יחדיו מתוך סוג של ידיעה עמוקה לאן כל ההתפתחות של השלושה תגיע.

לוציפר מכניס את החוסר נקיונות שבו לתוך נפש האדם והוא יחסית תמים. האדם ביכולותיו הכבירות (בצלמו ברא אותו) מתפתח בדרכו ומפתח גם בגלל יכולתו את הלוציפריות שבתוכו. אהרימן הוא התפוח שהנחש מגיע לחווה ולאדם והוא זה שפותח את עיני האדם לידע האינסופי שקיים בעולם. אך אהרימן גם הוא מגיש את הידע פגום. הידע יפותח על ידי האדם, אך בכל ידע שירכוש האדם יהיה פגם ולכן האדם יתקדם בידיעותיו והבנותיו אך כל פעם ייזרע פגם בידע הזה שעליו יצטרך להתגבר, כלומר הוא לא יגיע לידע המושלם אלא לאחר שהתגבר על כל הפגמים כולל הבנת המנגנון ששותל את הפגמים בידע שלו.

משום כך שבאים לתאר כיום את הלוציפר ואהרימן, לוציפר הוא הכוח המניח פגמים בנפשו של האדם (שאר החיות אינן נכללות) והאדם הוא זה שמפתח את הפגמים עד לרוע אינסופי, אגו אינסופי וכל הפגמים באופיו שכולם הם אהבה שעברה טרנספורמציה לכיוון הלא נקי ומשום כך גם יש כוח אדיר לעיוותים שעברה האהבה (שנאה, קנאה, רצון לשליטה ועוד תכונות רבות) וזה מסביר את המשפט באנגלית בכותרת. כל העיוותים הנפשיים מקורם בכח האהבה שהשתנתה, בשינוי המנגנונים הנפשיים של האדם (בזיהומם אם רוצים) ובפיתוחם של הזיהומים על ידי האדם. כי האדם גם הוא תמים והוא גם בעל יכולת שכלית רגשית אמנותית ומה לא.  וכשיש כח המזהם את המנגנונים השונים באדם גם האהבה הנכנסת לאדם, גם היא מזדהמת. ואהרימן מתואר כבעל אינטליגנציה אינסופית והוא הפוקח את עיני האדם והאדם מקבל ומפתח את הידע (ואת פתח לו). וזה המשפט השני בכותרת, לוציפר אומר "זה אני וזה אח שלי" למי שמכיר את ה"גשש החיוור".  אבל גם כאן אליה וקוץ בה. הידע בא עם שגיאות פנימיות , והאדם כמוהו כמו תינוק, רץ אחרי הידע נכשל וממשיך הלאה לידע הבא ולשגיאה הבאה. אהרימן גם גורם בידע באינטליגנציה להעמקת השגיאה ולגרימת האנשים להאמין בידע שלהם ולשלול אפשרות של שגיאה. כל זמן שתמשכנה הטעויות של האדם, יהיה צידוק לקיומו של אהרימן.

בהמשך לפרק 10 בספר התגלויות הקארמה, אפשר להבין את ההחטאה שקורית ברפואה עצמה ואיך בתי החולים והרפואה נגררים לריצה אחרי הידע שיש עמו שגיאות ובהוספת האגו והעיוותי השונים של הנפש הגורמים לבתי חולים להיות מקום שבו קשה להתרפא, כל עוד הבסיס לבתי החולים אינו אהבה אלא פירותיהם של לוציפר במישור הרגשי נפשי ואהרימן במישור הטכני מדעי. ושוב כאן בא לידי ביטוי המשפט בכותרת ובאנגלית , רק האהבה שוברת את הלב (בעזרת לוציפר) ורק האהבה הטהורה יכולה לרפא אותו שוב.

מחשבה נוספת היא על הלומדים והמלמדים. כשהלומדים לומדים מהספר , הספר מקים לפניהם קיר גבוה, והגבוה זו ההבנה שצריכה להרכש בקריאה ועיון בכתוב. ההרגשה שלי שהדיון בהבנת הנקרא הוא המכשול הגדול ביותר של החומר והוא זה שמוציא לאור את לוציפר ואהרימן, כלומר בקריאה והבנת הכתוב יש רוחי אך הוא אהרימני ולוציפרי ולא המציאות הרוחנית. המציאות הזאת נמצאת אם יודעים לעבור דרך הקיר לנמצא מאחריו.  וזאת השאלה הגדולה. לשטיינר אני מתאר לעצמי היה ברור מה הכח של הכתיבה שלו, והוא גם אמר שהנכון הוא להקשיב ולא לקרוא את החומר והוא הרשה זאת בלית ברירה. אך גם בבית הספר שלו, איך לא עבדו על הכרת הלוציפר ואהרימן לפני שהתכוונו  לעבוד ברוח. אם אינך מנקה ומנכש את השדה היבול יהיה חלש ומלא עשבים רעים, וכך היה. ונראה שהמובילים ברוח מקבלים מראש את הכשלון מול לוציפר ואהרימן . ממשיכים במרוצה קדימה והכשלון ידוע מראש. הם מקווים, יחד עם זאת, שלמרות הכשלון תהיה התקדמות באנושות.

בכל קבוצה שבה לא עובדים מראש על נקיון, לא תהיה הבנה אמיתית של עולם הרוח לא יהיה תהליך לימוד אמיתי ואנשים ימשיכו ללמוד ולו גם במחיר נפילה על כל צעד ושעל, בידיהם של לוציפר ואהרימן.

גם בקבוצה שמרשה לעצמה ביודעין ובהסתרה, לאגו לחגוג, לחוסר הכנות, להפגע, להשתוקק לדבר, לחוסר הקשבה וסקרנות אמיתים לדברי האחר, לפרוץ קדימה עם מה שאתה חושב לעצמך ועוד ועוד תופעות. גם בקבוצה כזאת קיימת אשלייה של התקדמות ואשלייה של הבנה. בעיניי זו תמיד חוסר יכולת של בירור המוץ מהתבן וגם סוג של השלמה עם המצב והסתפקות בפרי האשלייה.

אני חוזר תמיד לחשיבות של ההבנה האמיתית, הבסיסית, תפיסת המהות האמיתית של יסודות הרוח, של היכרות קרובה עם לוציפר ואהרימן, כל הדברים היסודיים שבלעדיהם כל התקדמות נשענת על כרעיי תרנגולת.

הקארמה תסדר את הנושא הזה, כנראה, לאחר גלגולים רבים, ותביא לנו ותחדיר בנו את ההבנה של הניקיון של הנפש, החופש שחדור באהבה או החופש שהוא פרי האהבה והאור (לא ממש חשוב, רק מילים) ואולי בסוף נהיה נקיים כשלג, אבל חבל לא לתפוס בקרני השור ולהתחיל היום. וזו תמיד הבחירה בין הדלות הנקייה לעושר המלוכלך. גם קשה להיות העיוור היחידי בין שאר הפיכחים.

הלימוד אינו חשוב (כמעט כלל, חוץ מכקרבן לאגו). חשוב לבנות נכון את פנימו של האדם, להבין מה חשוב, איך מסתכלים איך חושבים ואיך מרגישים איך מבחינים בזיוף במרמה, איך לא נגררים אחרי החולשות המיוצרים ע"י לוציפר ואהרימן בעזרתנו, איך להבין ולחיות נכון כל צעד בתחילה ומתוכו להוליד את ההתקדמות הבאה. לא מבחוץ אלא ככוחות פנימיים.