הרבה מילים עומדות בצמתים מהן ניתן ואפשר ללכת למקומות שונים, למובנים שונים. הן יכולות להוות כותרות בפני עצמן , הן עולם מלא , הם דבר והיפוכו , כי כך ניתן להוביל אותן. גם זה עלה בראשי תוך כדי טיול של שמונה ימים בהם חיינו ביחד כ 20 אנשים מתערבבים נפרדים מדברים צוחקים מסכימים וגם לא , מתווכחים על נושאים שונים , אינטראקציה טבעית של אנשים שסכום חייהם בעולם עולה על אלף שנים, שנתקלו בתופעות שונות וחוו דבר אחד או שניים בחייהם , כל אחד מהם ,מהמקום שלו בחיים. אחת המילים מאלה שצצו לפניי בעקשנות יתרה היא אותנטיות . לא אותנטיות אתנית ולא של עם, אלא אותנטיות של יחידים ללא קשר להשתייכות כזאת או אחרת. בעצם, הגעתי לזה משורה שקראתי כי אנשים מתנהגים לפי קודים פנימיים שלהם , שהקודים עצמם חלקם קודים של חברה מה נאות מה לא נאות מה מתקבל נכון ומה לא מתקבל נכון , ברגע שאנשים מתנהגים לפי קודים חיצוניים המכתיבים להם, או לפי איזה קנה מידה לפיו הם הולכים, או לפי עקרונות חיצוניים הנכונים לחיים שלהם , אז , ההתנהגותם משתנה והם אינם אנשים אותנטים. כולם מכירים למשל את הצחוק הנקרא מלאכותי , מלאכותי כי הוא מגיע לפי הזמנה או החלטה של האדם ולא צחוק ספונטני כי משהו הצחיק אותו. הצחוק הזה יכול להשמע אפילו אמיתי תלוי בדרגת האימון של אותו אדם הצוחק את הצחוק , הרבה פעמים הוא נשמע חלול , לא מגיע ממש מלמטה מהבטן (הנחשבת למקור של כל רגש שעולה למעלה ) ויש הרגשה שהוא מגיע מהגרון או הלוע בלבד , עוד מאפיין של הצחוק הזה שהוא לא דועך לאיטו אלא מפסיק בבת אחת והוא קצר יותר כאילו הצחוק מפסיק לאחר שאנשים כבר לא שמו לב לחוב שהצחוק הזה בא לשלם, צחוק של הסכמה , של שייכות, חנופה ,של הרצון להראות צוחק. דבר דומה קורה עם חיוך. כאשר החיוך בא בהזמנה, בהחלטה , הפנים מתעוותות לצורת חיוך , אך משהו חסר בחיוך. בדרך כלל העיניים אינן משתתפות בחיוך ולכן יש ניגוד בין התמונה של חיוך הפנים ואי חיוך של העיניים , כאילו העיניים אין צוחקות ונשארות אדישות. צחוק או חיוך לא אותנטים הם תופעות הברורות כמעט לכל אחד , כל אחד מרגיש בם מייד ויודע לתת לזה שם. המושג קיים בתוכו.אנשים לא חושבים על התנהגות לא אותנטית. אולי כי התנהגות זו נחשבת להתנהגות של מוסכמות , ז"א היא מקובלת על דעת הבריות ומסתכלים עליה מזוית מסויימת בלבד , מצד המוסכמות . רובם הולכים עםהתנהגות מוסכמת מהרבה סיבות שנוחיות בצידן. אחת התוצאות בהם אנשים לא מבחינים מה קורה בעטיין של המוסכמות, היא אובדן אותנטיות של אנשים . אנשים לא מתנהגים כטבעם הם אלא לפי איך שהם מפרשים את הצורך של התנהגותם. הם מתנהגים אחרת מכפי שהיו מתנהגים אילו הם הרשו לעצמם או מישהו אחר היה מרשה להם. ברגע שאדם צריך להביע עצמו או להגיב, הוא מכניס את התנהגותו הבאה למסנן או לשורת מסננים ומשנה את התנהגותו הטבעית להתנהגות הצפוייה לדעתו באותו רגע (יש דרכים להשיג התנהגות אותנטית , כמו לדבר בחופשיות, על דברים לא שגרתיים (שגרתיים - מלכודת להתנהגות לא אותנטית (ר"ת - הל"א)) , אחת הדוגמאות: תאר איך אתה מסבן את עצמך במקלחת ).
יש להתנהגות מוסכמת מטרה , והצהרת המטרה באה לשרת את הכלל , כביכול. כביכול בא כאן כדי להגיד שזו המטרה המוצהרת ,אך גם מטרה מוצהרת זו באה לכסות על אפשרות של הופעת מצבים שיהיו לא נעימים . הכביכול בא להגיד שאנשים אוהבים שיהיה להם נעים בחברה. בגלל זה הם מגיעים לחברה, שיהיה להם נעים בנפשם, שבדידותם תומתק על ידי חברת אנשים (לפעמים גם חברת כלבים היא טובה אך אז ההתנהגות נשארת אותנטית) ואם אתה רוצה לבוא לחברה ולקבל את הנעימות שבה, אז תפחד להתנהג באותנטיות ותרצה להתנהג כפי שאתה חושב שצריך להתנהג בחברה, תתנהג אחרת , כי יש כאן הטיה מהתנהגותך הטבעית (ברב רוב המקרים). זה לא באמת שהמצב של התנהגות לפי מוסכמות היא המצב הכי טוב להיות בו עבור כל אחד הנמצא בחברה , אך זה המצב הבטוח ביותר , למרות שפעמים רבות הוא לא באמת באמת נעים. זה המצב הבטוח ביותר לאנשים שלא מוכנים לקחת בחשבון התנהגות שסוטה , התנהגות שלא נלקחת בחשבון מראש.
הל"א כוללת בתוכה המון היבטים ותוצאות , התנהגות המוכתבת מראש ואינה ה"א אינה טבעית , יוצרת מתח פנימי בין רצון אישי למחוייבות פומבית, אינה אמיתית, לא נותנת לאדם להיות מקורי, גורמת לשעמום , גורמת לדברים מוסכמים לצוף ולדברים לא מוסכמים לא לעלות, גורמת לסוג של מוות במפגשים , כי מפגש אמיתי בין אנשים לא קורה, קיים מפגש בין מסיכות בלבד. זמן רב של הל"א גורם לכך שאדם מאבד ממקוריותו, מדקלם דיעות של אחרים, נשמע שחוק, נשמע לא אמיתי ונשמע לא מחדש ואז שיחה כזאת בין אנשים נדמית כמשחק כדור שמהלכיו ידועים מראש, ללא הפתעה , מהלך הכדור ידוע (ואז הכדור כאילו לא עגול). מי מוסר למי ידוע , איך מוסר גם ידוע. השחקנים משוועים למשחק אמיתי אך יוצא להם משחק כפוי, משחק שמהלכיו ידועים מראש.
בנוסף גם נושאי השיחה שחוקים וגם הדיעות המובעות בשיחה ידועות מראש והדרך היחידה להביע אותם שלא יחשבו או יגידו שהדיעות ידועות, גורמת לתופעה מוכרת (אם כי לא תמיד שמים עליה את האצבע) שאדם נחשב מוכשר אם יביע את הדעה המוכרת בצורה מקורית , בתחכום גדול יותר, בציוריות גדולה יותר, בהנמקה עמוקה יותר . זו הדרך בה מביע האדם את השונות בתוך ההל"א.
עוד תופעה הקיימת בזמן שחברה מתנהלת בהל"א . קצוות הסובלנות מתקצרים מאוד. מכיוון שאנשים מתנהגים לפי המקובל הרי שגם דיעותיהם אינן צורמות , אינם פוגעות, ולכן הסובלנות אינה מתורגלת כי לא צריך כמעט סובלנות במקרה כזה. כשאנשים מדברים , תמיד קיים גם שיח פנימי בנוסף לשיח החיצוני, והשיח הפנימי עוסק בהשוואות של ההרגשה הפנימית מול מה שנאמר בחוץ , מקובל לא מקובל , עובר לא עובר, מסכים לא מסכים, פוגע לא פוגע , מעליב לא מעליב, מרגיז לא מרגיז , אפשר לעבור על זה בשתיקה אי אפשר לעבור על זה בשתיקה, להראות את העלבון לא להראות את העלבון, לזכור את הפגיעה לא לזכור את הפגיעה , להשיב בפגיעה/עלבון לא להשיב בפגיעה/עלבון. כל זמן שהדברים מקובלים וידועים ונמצאים בתוך טווח קטן מאוד של סטייה מהמקובל הרי השיח הפנימי קטן וכמעט לא מורגש על ידי האדם עצמו ובוודאי לא מורגש כמעט כלפי חוץ . מכיוון שרוב הדברים ידועים הרי התגובה הנגדית היא נמוכה וזה נראה כאילו יש סובלנות לדברים אלו. אך הסובלנות היא רק לדברים המקובלים כי ברגע שיאמרו דברים לא מקובלים או לא ידועים או חדשים או חדשניים , מייד הדו שיח הפנימי יזנק החוצה , כי כל מה שהוסכם בלי מילים , מופר על ידי הדברים החדשים הללו והשיח הפנימי משתלט על השיח החיצוני והבעתו תהיה למעשה התנגדות לנאמר , התנגדות חריפה אפילו, כי יש כאן עלבון כפול ומכופל. היתה כאן גם העזה לחרוג מהמשחק המקובל שכולם משחקים , וגם הבעת מקוריות ושונוּת שעלולה לפגוע בנעימות שכולם מחפשים ביחד. בהעלאת המקורי עולה גם דרישה סמוייה להתחיל לחשוב באמת, להפעיל בכוח את מה שלא רוצה לחשוב. וכל זה ביחד יכול לעורר חיים אמיתיים, מפכים ,מורגשים, מרגשים,מקוממים , מרגיזים, לא שקטים, איומים, מזעזעים, לא מוכרים, מצחיקים, חשיבה עצמית אמיתית, מכריחים את האדם לחשוב , להפעיל חשיבה פנימית מקורית, לוותר על מה שידוע, לוותר על חשיבות ודיעות שנרכשו בעמל רב, לוותר על בניין רב קומות של דיעות ומוסכמות שמתמוטט. להתחיל להרגיש את האמיתי הלא נוח , להתחיל לחיות באמת , להתחיל לחיות עם הקושי לקבל את האחר האמיתי , לוותר על חומות פנימיות (איך אנשים מוותרים על החיות הפנימית ומזמן מתים , אך נאבקים על כל אפשרות המשכת החיים הפיזיים ???) להתרגל לחיות עם פגיעות והחלמה עם חשיפה וכאב , עם כאב וסיפוק של גדילה, עם בלתי ידוע וצמיחה לגובה.
לא מעניין להיות לא אותנטי, לא מרגש להיות לא אותנטי , מעייף להיות לא אותנטי, מצריך גירויים בלתי פוסקים להיות לא אותנטי , יקר להיות לא אותנטי, מת להיות לא אותנטי , לא מצחיק להיות לא אותנטי, כבד להיות לא אותנטי , צר להיות לא אותנטי , אחר להיות אותנטי , מצמיח להיות אותנטי ,מלמד להיות אותנטי, מחייב להיות אותנטי , מפחיד להיות אותנטי, תהום להיות אותנטי. האם יוצא כאן מאזן חיובי להיות אותנטי?
