שבת , בוקר

שבת , בוקר, שקט , ואני חושב מהו הקסם של הבוקר . הלא כל אחד שיש לו מעט רגישות בנפשו לא יכול להכחיש שיש קסם מיוחד בבוקר והכי קל להרגיש את זה בשבת כיוון שאז המכוניות לא מפריעות לשקט להמשך כך שהרבה אנשים שקמים בשבע בשמונה עדיין יכולים להרגיש את הקסם מחלחל אליהם. הטוהר של האוויר , השקט שבו נושבת הבריזה ,כמעט בהחבא מגיעה ולאט לאט חודרת לנשימתך מלטפת את חלקי גופך הגלויים מגיעה לתודעתך ומשדרת שלווה ושקט ונעימות מתמשכת כמו הנשימה המואטת עקב כך והגוף המתרצה לשקט ומתרפה והשמחה הקטנה הבוקעת מתוך השקט של הגוף וזורמת בתוכו כהד לבריזה שבחוץ . וכאילו להוסיף ולהדגיש ברכות את האווירה המיוחדת , יש את המיית תור העיר, הצוצלת , מדי פעם, לא כל הזמן. ומי אשר משקיף דרך החלון , בעיר, או יוצא ממפתן ביתו בכפר ומביט לכל הצדדים , יכול לשמוע את השקט. בעצם בלשמוע את השקט הווה אומר לשמוע את מנוע גופך בפעולותיו הרגילות הדם בעורקים איזה שהיא התרחשות באוזן ה מעניקה תחושה של שמיעה של משהו שלא ניתן להגדיר. קריאת עורב מרחוק ותשובת חברו מקרוב קורעים את השקט הזוקף גבותיו או אזניו בתמיהה ושוב שוקע לו לתוך האור הזהוב החרישי המוצל כאילו רוחץ בו וטובל בו בלי להפריע לסביבה והכל חוזר לשקט שלו, ניתן לאמר למין תנומה ערה , שקט גמור בפנים עם עירנות חדה ושקטה. הצופית קוראת לבן זוגה וניתן לשמוע את הצפצוף הגבוה כשהוא מגיע ישר לאוזן מבחוץ אך גם לפעמים שהוא פוגע בקיר החדר וניתז כאילו מבפנים החוצה, אוף , איזה דבש זורם בנשמה במתיקות באהבה בבכי קטן פנימי של הקלה והנפש יכולה לזרום לה כך בפנים , זורמת לאף מקום וכל הזמן , יחד עם הנשימה השקטה הקלה האיטית , שאף היא אינה נשמעת רק הצלעות העולות ויורדות לאיטן בקצב קבוע ומונוטוני קובעות קצב חיים של שלווה נעימות ומתיקות , אוףףףף , איזה בוקר, איזה שקט , כמה טוב כמה נעים, שבת בבוקר.