תודות 

תודה לך שילדיי בריאים וטובים, תודה לך שאינך בודק ובוחן אותי בנכות של... , פגיעה ב... , חוסר יכולת של יקיריי. תודה שאינך הופך אותי למודל חיקוי לאומץ לב, לדבקות במטרה, למאמץ עיקש, ללוחם ללא חת בטחנות רוח. תודה שאינך חושף את הגיבור שבי (כי כנראה אינו שם) ותודה שאינך בוחן זאת.

 תודה לך שהנחתת עליי כאבים שהיה בכוחי לספוג, תודה לך שיחד עם הכאבים ויחד עם המכות שבדרך גם נתת לי רגעי מזל גדולים שמתוכם אמרתי " יש אלוהים". תודה שתקופה עשית אותי אהוב,  נחשק ונתת לי בטחון מול האחרים מתוך בור שחור של חוסר בטחון, תודה שנתת לי לגעת בכל אלו ולדעת שדברים כאלה קיימים ואפשריים.

תודה שנתת לי גוף נוח וטוב שאוכל לנוע בבטחה שאוכל לרקוד בהנאה שאוכל להרגיש שביבי תנועה נָעֳלָמִים לדעת שיש כאלה ולשאוב ידע נסתר מתוכם.

תודה על המון רגעי הבנה, רגעים שבהם הייתה נגיעה ברוכה, רגעים בהם ניצת לו זיק.

 תודה על רגעים שכבר מאחוריי, רגעים שאיני יכול אפילו להעלותם על כתב, הניצבים מולי בכל רגע מחיי, עד סוף חיי.

תודה שלא נתת לי בטחון עצמי שלא לומד מאף אחד, כזה שאין לו שגיאות, כזה שאין לו פקפוק.

תודה על כך שכל פעם אני צריך לאסוף מחדש את מחשבותיי, את הידע שלי, בשביל להפיק תשובה לילדיי, לשואלים, לעצמי. שכל פעם זו התחלה חדשה, כי אין בי זיכרון של ידע.

תודה שאתה נוטה לי חסד ומבט טוב למרות שאיני מצליח לאהוב היכן שאהבה מתבקשת, ומרשה לעצמי לפגוע, להיות קטנוני, להיות עוין ועוד לא למדתי למחול ולסלוח על אף הלקחים שהנחתת עלי, תמיד ירא מהרגע שכל הדברים שאיני מצליח לעשות יטפחו שוב בפני.

 תודה שעשית אותי עיוור כלפי אהבה המופנית אלי שלא תהיה לי ברורה שלא תהיה מובנת מאליה, תודה שחסכת ממני את הגאוותנות המגיעה עם מתנות כאלה, תודה על עוורוני המשאיר אותי ממשיך לגשש ללא בטחון במצבים שאיני רואה מראש. תודה על שאני אסיר של כל קרן  חסד, ושל כל מי שמחייך אליי, על כך שליבי פועם שם בשמחה.  תודה גם על מצבים שלא מחייכים אלי, שלא זורח מולי אף חסד, ברגעים  שמעיין הטוּב והאהבה נראה חרב.

 תודה שעולמי הקטן נראה שליו רוב הזמן שמשפחתי בטוב שגדלתי על ברכי אמא  מופלאה. שגדלתי בין שדות חיטה זהובים בעמק ירוק. שהידסתי במטח גשם, מתחת למעיל גשם משעוונית, עם מגפי גומי שחורים המתלכלכים עד גערות. על נטיפי קרח תלויים מברז מים בבוקר חורפי וקר ומסלול שכבשתי בשדה קוצים גבוהים, הנותן מַחְבּוּאָה ומקום לעולם דמיוני. מקום של ילדות, של מצע רקבובית לחה בין שיחים והריחות הנודפים מהם שנדבקו בי לנצח. תודה על ילדות קסומה ועצובה בכפר של ילד חולם. 

ושוב תודות רבות על רגעי חסד בצמתים מרכזים בחיים, תודה על מעיינות רבים מהם יונק אני את המשך הדרך, מתוך תקווה להחזיר לעולם חלק מתוך שהענקת לי.

משתחווה בהכנעה, בתודה מכל נים בי.