סרט דוקומנטרי

סרט דוקומטרי , בו ילד קטן מתוק עד כדי בכי , מזכיר לי את הילדים שלי כמו שאני זוכר אותם דרך ההקלטות שהיו קטנים, מקוריים ומתוקים עד כדי כאב, כאב היום , כאב צורב כאב מתוק עד בכי, בכי תמרורים שאיני יודע מאין הגיע. גם לילד הזה מודדים את הגובה, הוא עדיין לא יודע שיגדל קצת , בעוד שנה , בעוד שנתיים , יתמתח עד קצה היכולת , ירים קצת את הראש , רק שיגידו לו שגדל יותר שגדל בעוד סנטימטר. איזו גאווה , שגדל בעוד סנטימטר , מה עם הגאווה שלי היום , במה אני גאה .


בודאי לא בזה שגדלתי עוד שנה, אולי בזה שאני עדיין חי ,בזה ש"אני לא נראה בן גילי"


לאנשים פשוטים נראה שיותר קל לראות את הגורל שלהם בהתגלמותו ובהשתלשלותו. הם מספרים את סיפור החיים שלהם לא בהשתאות שלא מבינה מה קרה , אלא דרך השתלשלות של הגורל שלהם. הרבה פעמים הם לא קוראים לו בשמו, גורל . רק מספרים בהשלמה את סיפור חייהם , כמו אותו בנאי שלא יכול היה לראות עגלת נכים גם לא כסמל על מכוניות של נכים, ונפל בנו מקומה 22 ונעשה לנכה המתנהל על כסא גלגלים, ואיך הוא מספר את העובדות המתאימות לסיפור והשתשלות הגורל, איך הוא רואה את הקשר למרות שאינו קושר במפורש. אבל מספר רק אתהשביל שבו מוביל אותו גורלו עד שהוא מגיע לקצה השביל של הגורל , בשביל אותו הוליך את השומע עד סופו , עד שהגיע לעוקץ הגורל .


סרט דוקומנטרי, הילד ממשיך להכמיר לי את הלב, אני כותב ובוכה, מה יש לי? יש בו בילד הזה משהו שזורם כל כך יפה . הנה הוא יושב במיטה , שותה מבבקבוק וכבר מדבר כל כך יפה בחן כל כך טבעי , בלי תסביכים , רוקד עם האבא בכזאת טבעיות שאני פשוט לא מסוגל להבין כזאת טבעיות , איך זה שאין מעצורים קלים אפילו איך זה שאין שביב של ביישנות או מעצור , הכל זורם בצורה המעוררת השתאות , אני לא מבין את זה , אולי כי מהמקום שאני הייתי ילד אף פעם לא ראיתי ולא חשתי דבר כזה בולט , שוטף וחסר מעצורים, אני לא מפסיק להשתאות ובודאי נראה טפשי , החזרה הזאת להשתאות , זה נוגע לי עמוק בפנים בלב החששני שלי במה שלא מעיז אצלי במה שמעיז אצלי שלקח לי שנים להתגבר עליו ולהיות מה שקרוי אדם משוחרר, אך אדם משוחרר שהיה לו איכפת נורא מזה שהוא לא , ועבד קשה בפנימו על שכנוע פנימי של העזה , של רציונליזציה למה לא חייבים להתרגש ולמה לא חייבים לפחד ולא לא צריך להיות משועבדים להבעת דיעה של אחרים עליך , לא על התשבוחות ובוודאי לא הביקורות ולא על דברים שליליים שיכולים להגיד , להגיד מתוך עצמם.. לא על גיחוכים , לא על ליחשושים חשאים המביעים וודאי ביקורת לא פומבית עליי , סוג של התבדחויות , סוג של לגלוג הנאמר בפנים רציניות