היופי נשי

כבר נכתבו אינספור מילים שהצטרפו לנחלים של שירים סיפורים מאמרים ספרים ציורים השתפכויות הגיגים חשיפת נשמות נצרבות כנגד אש האמת ועדיין היופי הנשי הוא נחלת האל ורק בודדים מבין בניו נוגעים בסוד ובאמת וזו לא עושה אותם מאושרים יותר, הם רק בוכים מול היופי כמו אלו הבוכים אל מול דבר האל . כי דבר האל כמו היופי של האשה הוא ידע שאינו גורם אושר . אולי שמחה כן , אך זו שמחה שאינה מביאה אושר. זו שמחה ענקית שאין לה סוף שבשוליה ובכל מהותה מביאה היא עצב . כמעט כמו כל ידע שגורם להתרחבות הלב גם למימדי אינסוף בהתכווצות הראשונה של הלב אתה מרגיש של העצב. אין זה עצב של חוסר או עצב של אבידה אובדן . זהו העצב השמח שמחת העצב. זה העצב אליו אתה מתגעגע כל ימי חייך ( הימים..) . זהו עצב כמו גשם חזק ששוטף את כל כולך עד שאין בך מתום שאינו רטוב ואין לך מנוס היבש מהמבול . ואז אתה מרגיש ... אולי?.

כבר אמר מי שהיופי של האשה אינו נגמר הוא כמעיין הממשיך לפכות עד סוף ימי חייך והתגלויותיך ואחר כך הוא מפכה אצל אלו שהציצו ומצאו וגם הם אינם יכולים להכיל אותו ואינם יכולים לאצור אותו אצלם והוא ממשיך לפכות אצל העולם עד אשר מוצא דרכו אל הלבבות הנכונים מולו . לא פלא שהיופי הנשי משול בכל ימי האנושות הערה לאלוהות. כיוון שהאלוהות מראה עצמה עבור האדם במשעול המקל דרך היופי הנשי.
אחרי הכל , כמה אנשים רואים מרגישים מבינים את האלוהות . ספורים יותר ויותר מהם רואים , פחות מהם מרגישים והנותרים מתי המעט אכן גם מבינים .
האלוהות היא עבור כולם , לשם כך בראה את כולנו ולשם כך תביא לשם את כולנו אולי כדי שנהיה בסוף חלק מהאלוהות , חלק נושם ושייך ומרגיש . ומה בינתיים ? מה איתנו עם אלו שאין להם את אשר יש למחוננים לניתנים ?
לכולנו יש את הנחמה לכולנו יש את דבר האלוהים , כולנו בדרך .... והנחמה היא ביופי הנשי.
נכון , ניתן להגיד , "למה רק היופי נשי ? , למה לא כל יופי . הלו כל דבר הוא הוא דבר אלוהים וכל דבר ניתן למצוא בו את היופי , מי יותר ומי פחות. באמת? כמה פעמים עמדת מול נוף ולא שבעת ?.. לא שבעת הימים ולא שבעת הלילות . בסוף שבעת , אם אחרי דקותיים שעתיים אבל לא יומיים . כמה זמן יכול אתה להסתכל על אשה יפה ? דקותיים מספיקות? שעתיים? . נא לבדוק זאת לפעמים . נא להתחבר להרגשה באותו זמן ולהיות כן עם עצמך. בבקשה ... בשבילך . אתה יכול להיות כן בשבילך ? לא בשביל אחרים? אם כן עד נא לעמוד מול .
ומכיוון שהיופי הזה אינו נוף ואינו ציור בגלריה ולא יישאר מול עיניך לעד . נסה ללגום אותו ולהשאיר אותו בפיך .
לעצום עיניים ולנסות להשאר עימו. גם הדו החיוור לאחר שעה או יום או חודש מעלה בך הרגשה עילאית , הלא כן?. כנפגשים ביופי , עומדים מולו עצורי נשימה , נסחפים טובעים מלעלעים ומרגישים מעל לכל ברי מזל.
כמו גל ענק שיש בו את כל מה לא ניתן לתאר, מין איכות קריסטלית מזוקקת של עילאי השוטפת ועוברת
כמה מילים מה עושים היום עם יופי . ליופי הנשי כיום עושים מה שעושים לכל אידיאה כמעט מהרגע שהיא מופיעה. מה שעושים הוא ריקון ברוטאלי מהתוכן והמהות , והורדה למטה למקום שאין להתגאות בו.
תעשיית היופי באה להשחית את דבר האל כיום ולא בכדי. לא בכדי יש השקעה לא תיאמן באוצרות אדם בלהוריד ולהסיט את דבר האל כלפי מטה כלפי המשחית כלפי אִפְסוס הערך האמיתי של הדבר. וכאן נכון לעצור ולהשאיר את המחשבה הזאת בלב כל איש שתמשיך להדהד ולא תמוצה אלא בתוכו. )

היופי הנשי כשחיים אותו כשנותנים לו להכנס פנימה ולטייל ולהנמס בתוך חללי הנפש הפנימיים שלנו , הרי הוא מדנגדנג בכולם בצליל פעמון הממשיך לפעום גם אחרי שהענבל מכה בכיפת הפעמון . כך הוא פועם בכל החללים הללו ואורו עובר מחלל לחלל ומאיר את אפלוליותו , ואם אינך רץ ומכבה את האורות אחד אחר השני ואתה משכיל לראות את המוארים הרי שנשאר אתה ונפשך מוארת באור יקרות ואינך צריך את הנשימה , כי האור נותן לך את החיים עצמם ואינך צריך יותר בשביל להשאר .
ניתן להרבות בדימויים רבים ורובם יהיו נכונים קרוב לודאי ויעוררו בנו את הנרדם , את השומר הנרפה שאינו יודע לבשר לנו את מה שבמקומו.
האשה היא גם נושאת האור , היא גם נושאית הבשורה וגם המוארת. היא מביאה את הלהבה ואת האורה , גם נושאת במשקל הלפיד אך גם עליה החובה לכלול אותו בתוכה, ממש כמו כל אחד אחר .

כמו האור שאינו רואה את עצמו כ, כך גם היופי הנשי אינו רואה עצמו אצל עצמו אלא אצל האחרים , וכך צריך להיות , עיוור כלפי האור שלך וּפְקוּחַ עיניים כלפי האור של האחר . שאם לא כן תסומא על ידי אורך ולא תראה את של האחרים. ובשביל זה הגענו , בשביל האור של האחר .

וזהו פרק אחר ,, אורנו שלנו ואורו של האחר .