ראיתי את הרולד רובין בטלויזיה (אפשר גם ב גוגל ) וזה שם
כל כך אנגלי ומוזר לכל כך יהודי,כל כך רגיש ואמנותי
שיודע לנגן ולצייר בצורה יוצאת דופן שאתה מתפלא
איך יוצא בן אדם כזה עם רגישות שזורמת לו מהאצבעות אבל
גם מכל גופו בכל מיני חוטים ורישומי פחם דקים ומתפתלים
ושהוא הולך או יותר נכון להגיד מרחף ממקום למקום אז נראה כאילו
לידו או ממנו מרחפים כל הרישומים ויוצאים ומתנדפים ממנו ונשזרים
ממנו ומקבלים מרקם כמו הציורים שלו שלמרות שיש שם צבעים הם ציורים
בלבן ושחור , כשהשחור שם הוא בצורת רישומים (למרות שזה בצבע) והרישומים
מרחפים וצפים ולובשים דמויות נוזליות ומרחפות שגופם גם הוא אלסטי לפי הלך
הרוח של המצייר אותם . ולמרות שהדמויות דמיוניות ויכולות להיות מפלצתית לפעמים
גם שהן כאלה יש בהן דבר מה נעים. גם שהנושא כאילו לא נעים ודומה שרואים מבעד
לפיגורת הדמויות את האמת המסתתרת מאחוריהן והאמת היא מרה והאמת היא זקנה
וחדה ולא מסתירה מאחוריה אמת אחרת חדה יותר. אז בכל זאת יש משהו , יש משהו
רך ועדין , שגורם לך לא להזדעזע , לא להרתע אלא להרגיש רכות אל הדמויות ואתה יכול
לאהוב אותן אם תראה את הצייר לידן .
דומה שהצייר מצייר את עצמו דרך כל מיני תמונות ומחזות מהחיים או מדמיונו , הציורים תמיד
יוצאים מדמותו הציורית של הרולד רובין ותמיד גם חוזרים אליו כבני דמותו השונים
מכיוון שהוא גם מדבר בצורה מיוחדת ומגלגל רעיונות תוך כדי דיבור יומיומי וגם נע בצורה אופיינית .
גם תנועותיו דיבורו דרך ציורו ונגינתו כולם מציירים את ציוריו , אתה מפשט את דמותו ומוציא אותה מפוקוס של תשומת ליבך ואז אפשר לשים לב לציורים שלו שעדיין לא יוצרו או כן צוירו שמלווים אותו לידו ואולי גם בתוכו , בעצם הוא שקוף ליד ציוריו והם יכולים לזרום דרכו להכנס ולצאת כאוות נפשם או כאוות נפשך הרואה והמסתכל על רובין הרולד . הוא הוא ולכן הוא משכנע כל אחד שהוא תמיד הוא ולכן יש לו דיבור עם כל אחד , גם אם דמותו יכולה להראות מוזרה לאדם מן היישוב . הרי הדברים שיוצאים ממנו כאילו לא יוצאים ממנו אלא ממה שמלווה ועוטף אותו וכך אתה יכול להשאר אתה , אינך חייב לצאת מתוך עצמך כדי לפגוש אותו , כי הוא מרחף סביבות ומגיע אליך ואתה רק צריך להנהן בראשך פנימה ולקבל את דבריו כמו הגיעו מהאוויר אליך , לא מדמות אנושית עם אגו אלא מדמות אנושית ריקה מאגו . אי אפשר להגיד ריקה מאגו כי האני שלו קיים , שלו וגמיש. אבל זה אני שמרחף כל כך גבוה או כל כך נסתר שלמעשה אינו מורגש ורק הבשורה שלו מגיעה אליך מרוככת ומתאימה גם לחלק האני שלך שמתגעגע וכמה ושמח לקראת הבשורות הללו שהן בשורות בעלות גוון אמנותי ולכן כל כך נעימות ללב כמו צרי ללב כמו משחה ענוגה שמושחת את הלב ללא משים .
Subscribe to:
Post Comments (Atom)
No comments:
Post a Comment