על חיים ועוד מחשבות

האם ניתן במעמדי לדבר על החיים? יש לי הרגשה שכבר ניסו לדבר על כך לפניי, ואין לי מושג קלוש מה אמרו, מה השיגו (תרתי משמע) וכמה מתוך דבריי כעת אחזור וכמה מתוך דבריי יהיו שטות, אך תודה ותודי שזו חידה גדולה שאין אנו צוללים לתוכה. המירב שאנו עושים בתוך אנשים תוהים בתוך אנשים חושבים, אנשים שהחיים לא עוברים לידם או בתוכם ללא תגובה אישית אליהם. אנשים שאיכפת להם ממה שקורה בכלל. אתה, את, האם איכפת לכם מה הם החיים, או שאתם כמו ניצבים על גדות פלג  זורם , פשוט מתכופפים והמים הזורמים לתוך כפותיכם אותם אתם שותים. מים אחרים עוברים לידכם וממשיכים לזרום הלאה, אינכם יודעים באמת את טעמם (זו מטפורה , אתם יודעים....) את צחותם ואת ההנאה שהם ירוו אותכם.  זו חידה בשבילי, זו יותר תהייה, כי אם אני מתחיל לחשוב על מה הם חיים, הרי שהשטח רחב מדיי על מנת שאכסה אותו. אבל אני שואל מתוך נקודת מבט אחת ( שבוודאי אינה תמימה כל כך....) . מה הוא זה הממלא את החלל עצמו והם החיים. נניח שלפני דקה אנחנו מרוקנים את החלל הקיים מחיים. הכל שחור (???) בלי אור כלל, שקט (??) חלול(?) וריק מכל תוכן שהוא.  גם מובן אין , הכל לא קיים , כך אנחנו מנסים לדמיין את האין-חיים.

מתוך האין-חיים אנחנו חוזרים בבת אחת להווה. פתאום, הכל ישנו הכל קיים. מה זה הכל קיים? ודאי אני יכול לעשות עכשיו רשימת מצאי של כל מה שקיים. זו תהיה רשימה ארוכה, ארוכה מאוד, אדם אחד לא יוכל לעשותה לבד, יכול להיות שמספר אנשים יצטרכו לעסוק בכך כל ימי חייהם, מיֹשרת חיים. כי גם החיים כפי שהם, יש להם חיים משל עצמם. החיים  מתרבים, נעלמים, מופיעים שוב בצורה אחרת, בצבע אחר ( האם יש צבעים חדשים בעולם?) בתוכן אחר, בצליל אחר. וכל נסיון לתפוש אותם תוך כדי התרבותם הוא אולי נסיון נואש של תפישה לא נכונה של החיים, של מה הם החיים. כי אוליי החיים הם לא רק מה שקיים , אלא גם המון לידות ונבטים של מה שיהיה? האם הרעיון של טיסה באוויר הוא כל כך חדש? האם הרעיון היה קיים כבר? האם התשוקה לטיסה היתה קיימת, האם תנאי החיים (שהם חלק מיצירת החיים, ומאיפה הופיעו הם , אם הם יוצרי חיים) הבשילו לכדי טיסה, האם כל הדברים המצריכים טיסה אכן השתכנו  במחשבותיו בתשוקותיו ואחזו בכל רצונותיו של אדם ולא פסק עד שיכול היה לטוס? האם לכל הדברים הללו חיים משלהם, האם כל הדברים הללו רק כשהם משתכנים באדם יכולים להתממש? האם יש להם יכולת להתאחד ללא נוכחות האדם? האם הכל בעצם תלוי באדם? ומאיפה הגיעה תלות זו? ודאי ישנם דברים בחיים שלא צריכים יד (הכוונה לכוליות ) אדם , והם חלק מהחיים. ולא נכנס לכך של היכן האדם והיכן הדברים קורים ללא יד אדם, האם יש משהו שקורה היום ללא יד אדם? באמת? בבטחון מלא? האם אנו מבינים או יכולים להבין עד היכן מגיעה יד האדם, עד היכן באמת באמת מגיעה יד האדם (כולל תוצאות נילוות ומתמשכות עד לתהליך עצירה מוחלטת של  כל תוצאה) האם אנו יכולים להבין למצער, כל שמגיע, כל מה שיצא מפינו, כל היגד, כל אמירה?. היכן זה נגמר באמת, היכן נגמרת המילה הטובה, היכן היא נגמרת בלב ילדנו, האם היא נגמרת, האם היא חלק משרשרת , האם היא תוצאה של שרשרת. האם בגלל שאימנו יצקה לאזננו מילה טובה, השתלשלה לה זו בריבוא מעשים ומחשבות  עד כי נוצקה מחדש לתוך אוזנה הרכה של ילדנו?.

(השאלה המהדהדת בראשי, כל זמן הכתיבה ועליית כל השאלות למיניהן, היא היכן הכל התחיל וממה. ואצלי התמונה מתחילה מבראשית לפני בריאת העולם , ובריאת העולם היא רק תוצאה של משהו שהיה קיים לפני כן, או שלא ? כי גם תוהו ובוהו הם אפשרויות קיימות וגם תהום היא משהו שקיים  ולא בטוח שהחושך מעל התהום הוא חלל של כלום, אי-קיימוּת.)

האם יש משהו חוץ מהחיים אותם אנו ככלל האנושות, חווים. האם יש משהו שאיננו חווים כקיים או כאפשרות של קיים שיופיע יותר מאוחר כחלק מהחיים ?.

כל מה שאני מציג כאן איננו השקפת חיים, איננו נקיטת עמדה בקשר לחיים. מה שאני מציג כאן הוא בעיקר שאלות על החיים, אל החיים. אל משהו שאני יכול להחשיב כלא חלק מהחיים, ואז חלק ממה הוא, האם יש כאן משהו שאינו  החיים עצמם, אפילו אם הוא אינו מוחשי, האם מחשבה היא חלק מהחיים? ודאי, ואם כך האם לא כל הדברים שאינם מוחשים כרעיונות, אידיאות, אשליות, חלומות, אינם חלק מהחיים?. אוסיף כאן מחשבה שאולי היא אפיקורסית מול הרבה קוראים, אם יש קיימוּת מעבר למוחשי, כמו השארות הנשמה לאחר מות הגוף,  האם גם זה חלק מהחיים. אם אנחנו יכולים להמציא עולם שהוא, בדמיוננו, האם גם הוא חלק מהחיים ?. אם אנו קוטעים אותו באיבו, אם הוא חלק מהחיים, לאן הוא נעלם, האם רק מעיננו, האם הוא לא היה חלק מהחיים  ואם לא אז חלק ממה הוא היה, האם הוא נשאר היכן שהוא, כי אין דבר שנעלם באמת אלא לובש ופושט צורה. האם אפשר להסכים שהחיים הם כל מה שישנו, בין אם מוחשי או לא, בין אם ממשי או לא , בין אם בדמיונו ("בראש שלו" כמו שאומרים ) של כל אחד, כל מה שקיים וכל מה שיהיה קיים, כל מה שהיה קיים. הכל, בין אם נתפש או לא, בין אם נחווה או לא, בין אם נחשב או לא, בין אם נשלל או לא, כמו שהילדים אומרים, הכל הכל הכל הכל!.

ואני חוזר לתחילה, מה הם החיים.

-          *(JAT)יצירה כי אל מישהו תשוקתו, האם יש יצירה שאין מולה אובייקט צופה? האם האובייקט הצופה נמצא כל הזמן בחלל היצירה, בחלל היוצר

-          (JAT)ההמצאות של תורות למרפא הגוף , פלדנקרייז, אלכסנדר, פאולה, גרינברג  וכל אלו שבקטגוריה כזאת, הם הומצאו, אולי, על ידי אנשים שהרגישו את גופם. מתוך הרגשת גופם (תהליכים, סבל, דפורמציות , אינוחות, פגמים ועוד')צצו הרעיונות , כלומר המחשבות שלהם הופרשו או היו צמודות לגופם הם (הפיזי, הרגשי , הנפשי וכו'),נבעו מתוך גופם. זה אומר אולי שהמחשבות שלהם גם לא התרוממו מגופם? האם המחשבות רק התחילו שם? או אולי נשארו צמודות למקורותיהם. בגדול, נראה לי שכל התורות הללו אינן מתרוממות מעל גובה מסויים ולכן תמיד תהיינה מוגבלות. מוגבלות לנסיון שהצטבר, מוגבלות לתופעות שהתעוררו, מוגבלות להיקף הגופני הכרוך בידיעה נוספת (אנטומיה,פתלוגיה, הכרת המכניקה של הגוף , הכרת הקשר גופנפשי,), לא מספיק! המחשבות הללו חייבות לבוא ממקור יותר גבוה . כל הידע והנסיון הם הקרקע עליו צריך לעמוד הממציא ולהוריד את מחשבות ההבנה התובנה, האמת של, ולחברן אחת לשנייה ומשם להגיע לאמת של שיטת הטיפול .( יש לי הרושם שלא רוצים לעשות זאת כדי לא לאחד את השיטות) ייתכן שהאמת האוניברסלית שתתגלה על שיטת הריפוי תכיל בתוכה את הידע שהצטבר בבחינת מזיגת צבעים שונים לתוך כוס מים עד כדי קבלת צבע אחיד המכיל במקום גבוה את המובן של ההכללה, את האמת האוניברסלית של הטיפול )

*   מהו JAT – Just A Thought – רעיון שקופץ לראשי תוך כדי כתיבה וחבל להפסיד אותו (סליחה?). כותב את עיקריו ללא פיתוח או ליטוש, גולמי לחלוטין, לכן גם פגיע, רגיש.