פילוסופיה מול טכנולוגיה היום

הפילוסופיה היום בבעיה, היא אינה מובילה את הדרך, הובלת הדרך נלקחה ממנה, ייתכן אפילו בלי שהרגישה בכך.הפילוסופיה עובדת היום על העשבים בשולי הדרך, היא אינה כובשת את הדרך כמו שפעם אולי היתה. ניטשה וחבריו הובילו קו לא מקובל ומקדים את זמנו, הם יכלו אולי להרגיש עתיד אחר ופירשו אחרת את החיים המובילים את העתיד מתוך הרגשת עתיד זה. הרבה יותר קל לכבוש תוואי של דרך אם אתה יודע לאן הדרך מובילה.

פילוסופים פקחים יודעים היום כי על מנת שיפרשו את החיים מנקודת מבט  של הגות ופרשנות נכונה כלפי החיים עליהם להסתכל אל הטכנולוגיה כמראת דרך או משקפת תהליך. הטכנולוגיה היא מה שקורה, היא כל מה שלא מרחף ממעלה אלא הקושר אובייקט לאובייקט. אינך יכול להמציא מחשב של ימינו כל עוד לא המצאת מוליכים למחצה, ולכן ההתפתחות הטכנולוגית הולכת עקב בצעד אגודל. לפעמים בקצב מהיר ומטורף שקשה לעקוב אחריו, אך העוקבים אחריו בדבקות של כלב ציד מסור, מכירים את הצעדים, ההישגים ומכירים את המציאות הטכנולוגית ויכולים להעריך את הכיוונים והמגמות. היום אינך יכול לנתק טכנולוגיה מהסתכלות פילוסופית על הטכנולוגיה. היום הבנת הטכנולוגיה, עולמה ומושגיה עוזרים ומראים את הבנת המשמעות החברתית והתהליכית הנובעת מהתפתחות זו, ודי משאירים את הפילוסופיה כמראת דרך מאחור. גם מהסיבה הנזכרת בתחילה, שהיום הפילוסופיה נדמית ככלב זקן ההולך בדרך ומריח את שאריות האתמול כשכבר מחר, וגם אם יכול לנתח אותם כרצונו, הוא כבר לא שם וההישג העיקרי שלו הוא יכולת ההרחבה והסבר את אשר קרה. סיבה אחרת היא  שהפילוסופיה מתנהלת לאיטה בגלל חשדנות עוסקיה לחדש לפני קבלתו לשורותיה. היא אליטיסטית היא גם צריכה להעניק המון אישורים למחשבות  כדי להעבירן הלאה ( גם לאשר שלא חשבו זאת קודם) ויש עוד המון סיבות למה פילוסופיה כיום היא איטית , כל סיבה נכונה בפני עצמה, כל סיבה גם אינה מספקת בפני עצמה.

הרבה פילוסופים מסתכלים על הטכנולוגיה כפי שהיא, רואים את התופעות החדשות שהיא מביאה בכנפיה ומבינים את ההשלכות או ההקבלה שלהן בעולם המחשבה, לא רק בעולם הטכנולוגי.

והיתרון לצערנו, לעומת שנים עברו, הייתרון כולו (כמעט( בצד הטכנולוגיה. הרוח הנושאת את הטכנולוגיה היום היא רוח שצעירים עפים יחד איתה. עפים איתה כי היא חייה בתוכם, לא כי הם מבינים מהיכן היא באה לאן היא הולכת מהיכן נבעה ולאן תוביל את האנושות. שאלות אלו זרות להם, שאלות אלו מוכרות יותר לפילוסופים למיניהם. הם, הצעירים, זורמים עם הרוח (וכאן אולי לשאול מהי רוח זאת מהיכן היא נובעת ומי מוביל אותה למעשה, האם אדם, האם התקופה, האם אלו זרעים שהוטמנו בעבר ברוח האדם וכעת הם פורצים כרוח חדשה באנושות?). כי מה קורה בטכנולוגיה, כמה באמת מודעים למה קורה שם באמת.

 נפשם של הצעירים  היום (התואר צעירים נמסר כל הזמן לצעירים הבאים), היא נפש שמראש אינה מקבעת את עצמה כמו הנפש של הדור הקודם, שחשב כי נפש צריכה להצרב במושגים ברי קיימא, בערכים שיחזיקו מעמד לעד בגלל נכונותם הנצחית . הדור הצעיר משום מה משוחרר מזה , ולדעתי לא אנחנו ה"אשמים". כל הסתכלות על הדור הצעיר מנקודת מבטנו מפספסת אותו במשהו. לכן כל כך הרבה מבוגרים היום (כולל אני ) נמצאים הרבה פעמים במבוכה במפגש עם צעירים כי הם מגיעים למקום אותו אינם מכירים. כל זמן שמבוגרים דוגלים בסדר, בהתחייבות, בהקניית "ערכים" לצעיריהם, הרי הם מרגישים על קרקע בטוחה(כמעט) ויכולים להאמין בדרך זו ( יש להם ברירה? חסר להם שלא יאמינו , כי צעיריהם בטוח אינם מאמינים בדרך זו). זו כמובן אינה הדרך להוביל את הצעירים. מבוגר היום קשה לו לתת תשובות לשאלות צעירים אם הוא נשען על עולמו. את נסיונו עליו לנסות להלביש כל פעם על עולם אחר. העולמות משתנים מול עיננו ויש קושי רב לרוץ בעקבותיהם אם אנחנו עמוסים ב"נסיון וחוכמת חיים" אותם צברנו במשך שנותינו. כאן צריך לבוא נסיונו של אדם לידי ביטוי, בלא להשען על ידע העבר, אלא לזרוק את ידע העבר. לשמור את הנסיון שלו בחיים, כנסיון של הסתגלות. הנסיון יכול להיות פונקציה של התנסויות רבות בעבר, אסור לו לניסיון להיות הידע עצמו, רק תוצאה של ידע. שוב, ברגע שאנו סוחבים את הידע יחד עם נסיוננו, אנחנו מתנהלים לאט מדי לעומת קצב החיים. כמה אנשים בני גילך אתה פוגש היום שויתרו על התנהלות בקצב החיים והם פורשים לשמורות טבע. שמורות טבע הנקראות ריקודי עם , שירה בציבור, שירה במקהלה , טיולים בטבע, הרצאות בהסטוריה, פילוסופיה, משחקי ברידג' עם חברים, שיחות סלון על הדור הצעיר מתוך דיעות האתמול ועוד המון פעילויות שאותם מקצה העולם הדוהר קדימה לאלו שנשארים מאחור. בצורת המחשבה הקיימת בדור האתמול, צורך אין בהם לדור הצעיר, כך הם כבר לא יכולים לעזור כמו פעם, כמו זקני השבט של פעם.  אין נסיון היום שווה מאומה אם איננו משוחרר מהעבר. יש כאן סתירה קלה, אך עם סתירות קלות ניתן לחיות ורצוי לחיות עם סתירות קטנות (כך חי זה שלא חי עם אמיתות מוחלטות).

חזרה לפילוסופיה . היום מכיוון שטכנולוגיה רצה עם מיליון ראשים קדימה וכל ריצה קדימה של כל קבוצה קטנה היום , עשויה להיות חוד החנית המוביל את השיירה מחר. לכן יש צורך בתאימות שלמה עם סביבה כזאת האומרת אימוץ מיידי של כל הובלה ,למרות הסיכון בשטחיות העלול להגרם .

ניתן לבחון כמה תופעות שקיימות בטכנולוגיה האחרונה, כי כמעט לא ניתן להגיד, ושזה יהיה גם נכון, טכנולוגיה עכשוית. גם טרנדים המובילים בטכנולוגיה של היום, הם טרנדים שעבר זמנם. זהו  הקציר, זו איננה הזריעה ולא הגידול ולא הפיתוח זה כבר סוף התהליך, תהליך הקציר. תהליך הקציר הוא לא הארוך בתהליכים ולכן סופו קרוב מתמיד לטרנד הבא שיתפוס את מקומו.

טרנד הקיים היום( הכוונה לתחיל המאה ה-21) הוא מיחשוב ה"ענן" , מחשוב הענן אומר די בקיצור, שניתן לקבץ סביבת מחשוב רבה ולהשיג דרכה את כל היכולות הנדרשות מבלי הצורך לחפש סביבה חדש ולהמשיק אליה את הסביבה הקיימת. הענן גם מאפשר וגם מכריח אותך  לאפשר פתרונות רבים לאותו צורך. כל שצריך הוא לדמיין ענן של מחשוב בו כל דבר יכול להיות קשור לכל דבר ולכן כל דרך יכולה להתבצע דרך ערוצים שונים, ניתן לגייס עוצמות מיחשוב שונות לצרכים שונים וכל מה קשור לתמונה כזאת.

מה האקויולנטיות לחיים או להסתכלות על החיים מצורה זו של מחשוב? זה  אומר ראשית שאינך צריך דרכים סלולות כדי להתקדם בדרכך אתה יכול לקצר דרכים בקו אווירי. יש לך את כל המימדים כדי להתקדם בדרכך, ולהתקדם בדרכך אין הכוונה להגיע למקום מסוים, אלא יכולת הבחירה איך להתקדם, לאן להתקדם ולאיזו מטרה. הכל נזיל והכל מורשה להשתנות תוך כדי התקדמות. גם אם לוקחים את צורת החיים הזאת בצורה ערכית הרי שגם כאן מורשית יכולת חופש של שינוי, שינוי הבחירה, שינוי השותפים, שינוי הדרך, שינוי האיך. הכל בעצם יכול ומורשה להשתנות. ובעולם הזה קשה להסיק מסקנה מדבר קודם, אלא יותר מצורת התפתחות. אינך יכול להסיק מסקנה כנכונה בהתסתמך על מקרים קודמים, מפני ש...... אז...... יותר נכון להשאיר את מה שהיה כאפשרות נוספת לדברים קיימים של מה שעכשיו, אין קדימות לעבר על ההווה בהסקת מסקנות ( האם מוכרת לכם השגיאה הזאת של הסתמכות על העבר כאפשרות ודאית של נפילה בהווה? צהל שלנו הוא דוגמא חיה לאפשרות כזאת כיום, ההשענות על מסקנות העבר ולקחי העבר כיסודות פעולה לפעולה עתידית, היא שורש כל רע בימינו ומכיוון שכך נעשה כל הזמן, אנחנו נופלים כל הזמן מחדש, מזל שאנחנו יודעים לאלתר וחבל שאנו מתכחשים ליכולת זאת ומשמיצים אותה כל הזמן. ברגע שנבין כי הדרך הנכונה היא האילתור הבלתי פוסקת ונשכלל ונשלים עם האלתור, הרי שנעלה על דרך המלך של היום. וצר לי להיות נביא זעם, כל כל כיפת הברזל וכל החץ שהיום מפתחים , יהיו רלבנטים אם בכלל רק זמן קצר, יש לי חשש נוראי שברגע שהם יופעלו, כלי הנשק שיופעל נגדנו בכלל לא יהיה טילים, אלא משהו היום שהוא בחיתוליו הוא דבר שיומצא על ידי האוייב כי אחד מהכלים הכי טובים נמצאים בידי הנחות כל הזמן והייתרון המקדמי יהיה שלו וזה כלי האין ברירה, האין ברירה מציב דרכים לא קונונציונליות, בלתי אפשריות, לא מתקבלות על הדעת, לא מוסריות, לא צפויות ועוד הרבה דברים שיובילו למקום שבו לא תהיה לנו תשובה).

נראה לי ככלל שהתשובה לא צריכה להיות תשובה לשאלה או תשובה למצב קיים, צריך לדעתי לתת תשובה שלא  שייכת לשאלה ולא שייכת למצב, התשובה היא תשובה שתוביל אחריה את המציאות ולא המציאות תוביל את השאלה. התשובה שלנו תהיה תשובה שתוליד את השאלה, הגיעה הזמן שאנחנו נוביל את התשובות שלנו כגורם ראשוני ולא כגורם מגיב. ברגע שהתשובה היא המובילה והיוזמת הרי שלשאלה או למצב כמעט אין ברירה, הם נגררים אחרי התשובה. ולכן כל דוקטורינה כיום נידונה לכשלון, היא בזבוז זמן ובזבוז משאבים. דוגמא פרטית משלי: החלטתי שבבית שלי אני לא עונה לטלפון בזק. אני מניח שלטלפון בזק שלי מתקשר כל העולם שאין לי מה לעשות איתו, החל בשאלונים, תחקירים, בקשות לנדבות, פרסומת גלוייה וסמויה, שידולים והתניות. התשובה שלי היא לענות רק לנייד(תזכורת, נכתב בעשור הראשון של המאה ה-21). כל אלה שמוזכרים קודם, נושרים, וכל מי שרוצה להגיע אלי באמת יודע את הנייד שלי או יכול להשיג אותו, הוא לא סודי. במידה ויש גורם לא חשוב המגיע לנייד שלי, אני נוזף בו ואומר לו שלא יתקשר יותר לנייד ושיתקשר לטלפון שבבית.  אני יוצר על ידי כך מציאות וזוהי תשובתי לאיך ניתן להשיג אותי. כל מי שאיני רוצה שישיג אותי מנותב לטלפון הביתי וכל מי שאני מוכן שישיג אותי, משיג אותי דרך הנייד .

למשל, מענה שהייתי נותן לטילים היא תשובה מעולם אחר ולא תשובה לעולם שבו הרקטות נמצאות ( ביננו, גם לא הייתי נותן נותן לאנשים השייכים לעולם הטילים נותן את פתרון הבעיה. הייתי נותן את חיפוש הפתרון למשל, לסופרים, לטבחים , למעצבי פנים).

יכול להיות שמה שאני מצייר נראה עולם כאוטי שאין בו חוקים קבועים  ולכן הוא משתנה כל הזמן, ואולי בגלל זה תיתכן סכנה של בלבול קיים או של אנארכיה מוחלטת שתוביל לכך שבכלל לא יוכל להתקיים עולם. זהו פחד של אנשים שבאמת מסתכלים מבחוץ ולא מבפנים, או מעוניינים להציג אפשרות כזאת  בצורה לא אחראית לסרט או תנועה הפורטים על פחדים קיימים של אנשים ( כמעט אין היום באמת סרט עתידני! , אפילו הסרט החדש על גניבת החלומות, הוא פראפרזה לפחדים וחוסר בטחון שניתן לפרוט אותם לפרוטות או לדולרים).

אני חושב שאדם  המשייט (יותר נכון מרחף כי זה מוסיף עוד מימד) במציאות הקיימת, אכן נשקפת לו סכנה אמיתית של איבוד קנה-מידה, איבוד נקודות אחיזה ולכן בניית העולם הפנימי שלו כעולם נוכח תופעות חיצוניות ולא לפי העולם החיצוני על כל השתנויותיו. במקום מסויים בתודעתו הוא חייב לבנות לו נקודת אחיזה, ונקודת אחיזה זו חייבת להיות פנימית, כי על החוץ פחות ופחות ניתן לסמוך, גם לא ברור היום מה היא המציאות הנחווית כשקול של תפישה אישית פנימית וחיצוניות הכופה עצמה imposes itself  על תודעתו של האדם.

כאן אקצר כי אני בא לתאר משנה של אחר, האומר כי נקודת האחיזה האמיתית לתפישת העולם, הפנימי והחיצוני היא המחשבה עצמה. בכח המחשבה ובאימונה, ניתן לבדוק מה מתוך הניתפש הוא פועל יוצא של עצמנו המוטל על המציאות ומשנה אותה, וכך על ידי שנחסיר את עצמנו מתפישתנו נוכל להכיר את המציאות עצמה.

זה המפתח, דבר זה ניתן לעשות, אך מתחייב להעשות מתוך הסתכלות על העולם בו אנו חיים, העולם ההולך להעשות, וכל זאת על מנת לא ללכת לאיבוד. לחיות כאזרח שלם בתוך עולם עננים זה, שמרכיביו היחסיים משתנים ללא הרף ויוצרים מציאות שונה מדי זמן שילך ויקטן. יקטן עד כדי כך שנוכל ללכת ממקום למקום וכל מקום יהיה לו את השונות שלו עד אשר ידביק או ימשיך לפגר אחרי המקומות השונים.

יהיו פעימות של זמן או תוצאות הנראות כמו פעימות של זמן השונות ממקום למקום , השפעת הזמן כמימד נוסף במציאות שלנו, חשיבותו תגדל ותהיה לא פחות ואולי אפילו יותר מחשיבות המימדים האורכיים: אורך, רוחב וגובה (X,Y,Z) ואולי נגלה גורמים נוספים שיהיו לא פחות ואולי יותר חשובים ממימדים בחיינו. כי מימדים אלו הם מימדים היסטוריים וככאלו הם חייבים להשתנות. כי לא לשכוח שעד זמן לא רב, היו רק שלושה מימדים נחשבים. הזמן נכנס כמימד נוסף החל מתורת היחסיות (דומני)ומכיוון שאנו עדיין שבויים בידי דיעה קדומה זו,  אנו נוטים להוסיף מימדים אך לא להוריד מימדים. קשה לנו להוציא מעולמנו דברים עליהם גדלה תודעתנו, קל לנו להוסיף דבר על הקיימים. אני מוכן לשחק בנושא ואומר שבעתיד, מימד הזמן יהיה המימד הזקן ביותר, לא יהיו מימדים נפרדים כאורך רוחב וגובה, אבל יהיה מימד יחיד בלתי ניתן לפירוק או ניתוח שייקרא מרחב, המרחב יעמוד בפני עצמו  כי הוא יהיה אלסטי וישתנה ללא תלות במימדי היסוד שלו (שכבר לא ילקחו בחשבון) לעומת זאת המרחב ישתנה כתוצאה של גורמים אחרים לגמרי שיקראו מימדים, כמו מימד הרגש או המילה שתחליף את הרגש, נפש או הדבר שאינו שכל ואינו מוצק או נוזלי או גזי ושמהווה מדד לתחושה הממלאת את הנפש שלנו. ניתן להמשיך עוד ועוד אך הנסיון שלי לנחש את המימד הבא בא רק כדי להמחיש את האפשרות של השתנות המימדים במרוצת השתנות העולם האנושי, ומבחינתי כל ההשתנות היא השתנות אנושית או באה לידי ביטוי בהשתנות אנושית.